New Stage - Go To Main Page

חיים עמאר
/
הקיפוד שפחד לטעות

אולי בניגוד לרושם הראשוני, כל שגיאות הכתיב בסיפור מכוונות



היה היה קיפוד. הוא היה נחמד וחי ביער, אבל הוא גם היה אפור,
ועוד משהו: הוא נורא פחד לעשות טעות. בשביל לא לטעות הקיפוד
הקפיד מאוד לעשות רק דברים נכונים. אולי לכן קראו לו קיפוד -
מרוב שהוא הקפיד. הקיפוד גר בתוך גבשושית חול בקרחת יער מכוסה
עפר אפור שהייתה נקראת "הקרחת הנכונה", כי בתוכה לא היה קשה
להתנהג נכון.
רוב הזמן הקיפוד ישב בבית וקרא או חשב מחשבות חכמות, כי הוא
היה חכם. לפעמים הוא היה חושב לעצמו: אם לא הייתי מפחד לטעות
אולי לא הייתי כל כך אפור, אבל מצד שני אולי אז לא הייתי כזה
נחמד ואולי... אולי גם לא הייתי חי... ביער. הוא היה קורא
המון, אבל אף פעם לא כתב אפילו מילה, כי הוא פחד לטעות בכתיב.
הוא גם אף פעם לא יצא לטייל מחוץ לקרחת הנכונה, כי הוא פחד
לטעות ביער. אבל בקרחת הוא לא פחד לטעות, אולי בגלל שהיא הייתה
קרחת נכונה.
הקרחת הנכונה הייתה חלקה מאוד. אם מסתפרים עם מספריים - תמיד
נשארות קצת שערות וזאת טעות, רק אם עושים עם נכונה יוצאת קרחת
חלקה באמת. לקיפוד לא הייתה נכונה ולכן הוא אף פעם לא הסתפר,
לא התגלח והיה מלא קוצים.
מדי פעם היו מזדמנות לקרחת חיות זרות והקיפוד ידע שלחיה זרה
נכון להגיד "שלום". אם היא מתחילה להתנהג בצורה לא מובנת -
נכון להגיד לה "סליחה", וכשהיא מפסיקה לדבר ורוצה ללכת אומרים
"להתראות". כשהחיה מדברת צריך להקשיב לה, ובסוף הכי נכון להגיד
"כן". אבל אם החיה מתקרבת יותר מדי - עדיף להגיד "לא" בשביל לא
לטעות. בעצם הן אף פעם לא התקרבו יותר מדי בגלל שהקיפוד היה
מלא קוצים, והן לא רצו להידקר.

לפעמים נחתה שם יונה מזדמנת, והקיפוד היה פונה אליה באדיבות:
"שלום יונה. להתראות יונה. סליחה אם פגעתי בך". הוא היה מוכן
גם להגיד "כן" אילו אמרה לו משהו, אבל זה מעולם לא קרה. הקיפוד
לא הבין את היונות, הוא רק ידע שהן עומדות ושותקות, מסתכלות
בעין אחת, אחר כך מסובבות את הראש ומסתכלות בעין שנייה, וגם
לפעמים כשהוא לא רואה הן עושות קולות מוזרים.

עוד יצור אחד בשם סוריקטה אהב לבקר בקרחת. הוא היה מגיע כמעט
כל יום ודווקא אהב לדבר. הוא דיבר ודיבר, נעמד על רגליים
אחוריות, נזקף מלוא קומתו, ככה הוא נראה חסון ומרשים, ונשען
בהפגנתיות על זנב ארוך שהיה גאה בו מאוד. הקיפוד היה תמיד
מקשיב לו בתשומת לב ובסוף אומר "כן".

סוריקטה היה תמיד לגמרי בטוח בדבריו. הוא היה אומר לקיפוד: "לא
הבנתי את הקטע שלך, מה כל היום אתה תקוע בחור הזה? יש אחלה אגם
פה ליד, למה לא תלך פעם לשחות, לשתות מים טעימים? אף פעם לא בא
לך?" "כן, בא לי" היה הקיפוד עונה "אבל קראתי שאפשר לפגוש שם
את השועל ואת הינשוף וזאת עלולה להיות טעות. וגם מספיקה לי
השלולית הזאת בקצה הקרחת, המים שם קצת דלוחים ויש בהם תולעים,
אבל אפשר לשתות, ואת התולעים אני אוכל". "טמבל אתה, תפסיק
לקרוא כל הזמן" היה עונה סוריקטה "פעם הבאה אני אביא לך קצת
צנוברים שתשכח מהתולעים שלך". - "כן, זה יהיה נחמד. תגיד, אתה
לא מפחד להיתקל באגם עם השועל והינשוף?" - "על הזנב שלי שועל
וינשוף, אם אני פוגש שועל אני תוקף אותו מהצד, עושה נעילה
כפולה ומתחיל לחנוק, הנה תראה..." הוא היה מנופף עם האגרופים
ורוצה להדגים, אבל מיד היה נזכר שהקיפוד דוקר, והיה קופץ
אחורה. "אבל הכי בא לי לפגוש את שניהם ביחד, ואז איך שהינשוף
בא לנחות, אני קופץ מתחת לשועל, והינשוף נוחת עליו. וואו, זה
יהיה קטע של החיים!"

יום אחד הקיפוד חפר בתוך הגבשושית כדי להרחיב את הבית. בינתיים
הוא חשב מחשבות חכמות והיה חופר וחופר: "התולעת שאני אוכל אותה
היא גם יצור חי. נכון שאני חייב לאכול אותה, אבל זה לא אומר
שהיא סתם חתיכת אוכל. מהיום לפני שאני ניגש אליה אני אגיד לה:
"שלום תולעת. סליחה שאני פוגע בך, אבל אין לי ברירה" ורק אחר
כך אתחיל לאכול. לא, משהו פה לא מוצא חן בעיני, אבל אין לי
פיתרון יותר טוב. בעצם במחשבה שנייה זה אפילו לא פיתרון מלא,
כי מתי אני אגיד לה "להתראות תולעת"?... " והוא המשיך לחפור.

פתאום הוא שמע מבחוץ את סוריקטה צועק לו: "צא, צא מהחור שלך,
בוקר טוב!" הוא יצא החוצה ואמר "שלום סוריקטה". "יואו, אני
קרוע מעייפות, " ענה לו סוריקטה, "ארבע שעות שיחקתי כדור אף עם
חולדה ועכבר, תראה איך האף שלי אדום". "כן, ממש אדום. אתה בטוח
שזה נכון ללכת לשחק כדור אף? לא חבל על האף שלך?" שאל הקיפוד.
"מצחיק אחד" ענה סוריקטה "כל החיים אני משחק כדור אף, זה כואב
אחר כך כמה דקות, אבל איזה כיף זה! הנה אתה רואה שעד עכשיו לא
נפל לי האף, וגם לא לעכבר ולחולדה". "כן? ואיך אתה יודע שהוא
לא ייפול יום אחד?" שאל הקיפוד. "הוא לא ייפול" ענה סוריקטה.

"אה... כן, תגיד לי, סוריקטה, זו לא טעות שאתה גר ביער? קראתי
שסוריקטה אמורים לגור במדבר". "מעניין את הסבתא שלי" ענה
סוריקטה. "אתה בטוח?" התפלא הקיפוד. הוא ידע שסוריקטה לא ראה
את הסבתא שלו כבר המון שנים. "בטוח, בטוח" ענה סוריקטה. "אה,
למה באתי אליך, משקפופר, תגיד לי מה זה חו"ל? בכדור אף החבר'ה
אמרו שזה איזה מקום שווה, אני חייב לבקר שם". "חה חה, כן...
חו"ל" צחק הקיפוד. "זה ראשי תיבות "חוץ ליער", זאת אומרת כל
יער אחר שהוא לא היער שלנו". "מעולה, מחר אני שם. הנה בשביל זה
אתה קיים: תשב, תשתעמם, תקרא את כל הספרים ותגיד לי את מה שאני
צריך". "כן" אמר הקיפוד "להתר..." אבל סוריקטה כבר נעלם.

הקיפוד התכרבל כמו כדור של קוצים והתחיל לחשוב: "אני אוהב
צנוברים ושונא להכאיב לתולעים ורוצה להתרחץ ונמאס לי כל הזמן
להיות פה בקרחת, אני רוצה לצאת החוצה. אבל אני לא מסוגל, אני
נורא פוחד לטעות. ינשוף לא פוחד, סוריקטה לא פוחד, אפילו יונות
לא פוחדות, רק אני. זה כנראה בגלל שאני קיפוד, ולקיפוד טבעי
לפחוד".

הקיפוד כבר ישב בבית וחפר כששוב סוריקטה קרא לו מבחוץ. הוא
התנשף ונראה קצת חיוור אבל מרוצה מאוד. "שמע, מה שהיה עכשיו...
פגשתי שועל! הוא היה שבע ובמצב רוח טוב, וכך גם אני. אז צעקתי
לו מרחוק "שועל, לך על חו"ל!" אבל מה, זה היה שועל רוסי והוא
חשב שאני מקלל אותו. אוי, איך שהוא התעצבן. הוא קילל אותי
ברוסית ורץ אחרי, איזה פחד! אני דפקתי את הריצה של החיים שלי,
בקושי ברחתי ממנו". "סליחה, חשבתי שרצית לתקוף אותו, לא? "
התבלבל הקיפוד. "אתה משוגע? לתקוף שועל??? הוא כזה ענק!" "כן,
אבל פעם אמרת שאתה..." "אחי", קטע סוריקטה את הקיפוד בפסקנות,
" אף פעם לא מעניין אותי מה אמרתי פעם, תמיד אני אומר מה בזנב
שלי לומר, וזהו זה. עכשיו אתה בטח תגיד שזאת טעות". "כן" אמר
הקיפוד.
סוריקטה לקח צעד אחורה ורגע אחד פשוט הסתכל על הקיפוד. "תקשיב
לי, ותקשיב לי טוב" אמר לבסוף, "הנה אני - כל החיים אני עושה
טעויות, כל מה שבא לי אני עושה. ויצא לי מזה משהו רע? היום פעם
ראשונה פגשתי שועל ומה כבר קרה? רצתי קצת. אין לך מה לפחוד
מטעויות - סמוך, מילה של סוריקטה.
"מה עשית היום?" המשיך סוריקטה "אני רואה שחפרת - כולך אפור
מרוב חול. מהבוקר אתה חופר וגם בערב תחפור. איזה שעמום. אתה
יודע מה הספקתי ביום אחד? התרוצצתי בכל היער, שיחקתי כדור אף,
התרחצתי באגם, ברחתי משועל, ועכשיו אני יוצא לחו"ל. ואתה תישאר
בחול האפור הזה שלך גם מחר. תפסיק, תפסיק לפחוד אני אומר לך!"
"כן, אבל אני קיפוד" אמר הקיפוד "ולקיפוד טבעי לפחוד".
"הבנתי את ההתחכמות" אמר סוריקטה, אפילו שלא הבין כלום. "אבל
בכל זאת אני צודק... אז מה, עכשיו בטח אני לא אראה אותך מלא
זמן, אה? ביי אחי!" "להתראות סוריקטה" ענה הקיפוד.

להרבה זמן הקיפוד נשאר לבד, והיו עולות ועולות בראשו מחשבות לא
נכונות. הוא חשב: "אולי לא צריך לעשות דווקא דברים נכונים. הרי
אני וסוריקטה שנינו עמדנו פה באותה קרחת. אני חייתי כל החיים
נכון ומשעמם והוא - לא נכון ולא משעמם. בטח מעניין לחיות לא
נכון".
"אבל אולי זה מסוכן?" שאל את עצמו, ומיד ענה "אבל סוריקטה כל
החיים חי ככה, כולם חיים ככה ולא קורה להם כלום. חבל, חבל שאני
קיפוד, אחרת בטח הייתי עושה חיים".
ובסוף היה תמיד מגיע לאותה מסקנה "רגע, אבל זאת טעות לעשות
דברים לא נכונים. אם לא הייתי קיפוד אולי הייתי יכול לעשות
טעויות אבל במצב שלי - אסור, מה לעשות שאני כן קיפוד?"
במשך הזמן הוא אפילו מדי פעם ניסה להפסיק להיות קיפוד, אבל
תמיד המשיך לפחוד, וכך היה מבין כל פעם שהניסיון נכשל.

במצב העגום הזה מצא אותו סוריקטה כשסוף סוף חזר. הוא נורא שמח
לפגוש שוב את הקיפוד ומיד התחיל לספר לו על החולי"ם שביקר בהם.
הקיפוד היה לא מרוכז ובקושי הקשיב, רק זכר לומר "כן" בזמן.
פתאום הוא שמע משהו מעניין. כל כך מעניין שתוך רגע הוא גם הבין
על איזה נושא סוריקטה דיבר. הוא סיפר שבכל חו"ל יש כמעט אותן
החיות. בדיוק עכשיו הוא גמר לספר על סוריקטות אחרים והתחיל...

"מה אמרת על קיפודים?" הקיפוד כמעט צעק.
"הלו, הלו, אתה לא רגוע..." אמר סוריקטה "רק אמרתי שאף אחד מהם
לא מסתגר במקום אחד כמוך, כולם מסתובבים חופשי. גם שאלתי אותם
אם הם לפעמים מפחדים לטעות וכולם אמרו שמה פתאום ושתמיד
כדאי... הי, חכה... איזה יצור הקיפוד הזה, ברח הביתה... אני לא
מאמין!"
דקה הוא עמד בהלם, אחר כך החליט לסיים את הסיפור מחר והלך.

והקיפוד בינתיים התגלגל בבית שלו מצד לצד מכורבל ככדור, וכמה
שהתגלגל המחשבות התערבבו לו יותר ויותר: " איך?? איך יכול
להיות שכל הקיפודים עושים דברים לא נכונים? ואיך הם לא פוחדים
לטעות, הרי טבעי לקיפוד ל... טפו, אני מתבלבל, איך זה היה...
טבעי לקיפוד... לטעות". טוב, זה כבר לגמרי סיבך את הקיפוד
המסכן. חצי שעה הוא התגלגל בלי לחשוב בכלל, אחר כך התחיל שוב,
לאט ובזהירות: "קודם כל זו טעות להסתכן, ואם אני יוצא החוצה
אני מסתכן יותר. אז לצאת החוצה זאת טעות. אבל..." כאן פתאום
באה מחשבה חדשה לגמרי "אבל לחיות משעמם... זאת גם טעות!" וזה
המשיך: "אם אני יוצא מהקרחת אני עושה טעות ואם אני נשאר - גם.
מה שאני לא עושה..."

כאן הקיפוד זינק לאוויר וצרח: "אני עושה טעות !!!"





לא שמעתם אף פעם על קיפוד שצורח? ועל קיפוד שפוחד לעשות טעות
כן שמעתם? בכל אופן, כשלמחרת הקיפוד יצא מהבית הוא ראה את
סוריקטה מרצה בלהט על חו"ל לאיזו יונה. היא הסתכלה עליו בדבקות
ולפעמים סובבה את הראש כדי להסתכל גם בעין השנייה. הקיפוד קפץ
עליו ונתן לו טפיחה ידידותית. היונה עפה בבהלה וסוריקטה נחת על
החול בקצה הקרחת.
"איי מה אתה דוקר! תגיד לי, הכול בסדר איתך???"  
"יאללה, קום, דחליל שכמוך!" צחק הקיפוד "אתה בא לאגם?"

"ווט פיאני יוז'יק..." אמר לעצמו השועל הרוסי שעקב אחריהם
מהשיחים "זה מפחיד מתעסק איתו זה..." והלך לחפש אוכל במקום
אחר.



                                               טל"ח


11.11.2007



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 17/1/08 13:19
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
חיים עמאר

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה