|
כשהלילה יורד
מהדהדות נקישות נעלי העקב
על המרצפות הקרות של ספר השירים
המשוררת עוברת במסדרונות
וסוגרת את כל הדלתות לחדרי ליבה
וממש לפני שהיא יוצאת, היא מכבה את האור
והניב הסורר מהלסת העליונה מנצנץ לרגע בגוויעת הפלורסנט
כשהיא משחילה עוד קורא לצרור המפתחות
|
|
|
על החיים שלי יש
לי רק זוג מילים
לומר:
חרא בלבן
אבל שלא תבינו
אותי לא נכון,
כל כך הרבה חרא
בלבן, שהוא כבר
נראה כמו
מילקי.
צרצר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.