אני לא יודעת מי אתה, אני לא יודעת איך אתה נראה, אני לא יודעת
מה אתה אוהב.
אני לא יודעת איזו מוזיקה אתה שומע, אני לא יודעת איזה בגדים
אתה לובש.
אני לא יודעת איך קוראים להורים שלך, לאחים שלך.
אפילו לך אני לא יודעת איך קוראים.

אבל אני יודעת שאתה,
כן אתה,
אני מדברת אליך.
אני יודעת שאתה שם.
אני גם יודעת שתמיד תיהיה שם, לא משנה מה יקרה, גם אם אני אהיה
רחוקה.
אני יודעת שלפעמים אני אהיה רחוקה, שלא תמיד אני אהיה שם
בשבילך.
אני אפגע בך, אני לא רוצה, לא ארצה, אבל אני אפגע, למרות שאני
יודעת שאתה אוהב אותי.
כן, כן אני יודעת את זה, אתה מסתיר אבל אתה אוהב.


אתה.
אני אפילו לא יודעת אם כבר פגשתי אותך, אני גם לא יודעת מתי
אני אפגוש, אבל זה יקרה.
וכשזה זה יקרה זה יהיה נפלא.

אני מצטערת.
אני מצטערת מראש כי לא בטוח שנוכל להיות ביחד, יש כל-כך הרבה
דברים ואנחנו רק שנים.
אני מצטערת אם זה לא ילך, זה לא בכוונה.
פשוט מצטערת.


אתה,
כן אתה.
אתה שומע אותי?
אני אוהבת אותך, אוהבת יותר מכל דבר אחר.
אבל גם שונאת אותך, שונאת כי גרמת לי להיחשף.
שונאת כי גרמת לי לפתוח את הלב.
אני רגישה עכשיו והכל בגללך.


אתה,
כן אתה.
אני מדברת אליך.
תגיד לי אתה, מתי אתה בא?