הנערה בשמלה הלבנה ירדה לעת ערב
ישבה על גדת נהר מנייר
עם הרגליים שקועות עד הברכיים
הביטה בהשתקפות העכורה
זימרה לה שיר מהימים
הנשכחים
בעבור ציפורים ממתכת
שברו השמים
את גזרי העצים
כל שחור ושחור
על שמלתה היה כתם
כל כוכב וכוכב
שזימר לה
הדום
בדרכה חזרה
נתקלה היא בשד
וחיבר לה מזמור מסוג חדש
היא לא מחתה
כי ידעה
כי היום, מעתה
יום הולדתה |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.