ועכשיו אתה מגלה שלא נשאר ממך כלום
שארית מדממת
אותיות על אבן
אתה כבר לא יודע איפה אתה
ואין בך כוח לברוח
אז אתה מרים את הראש
מחפש משהו
כל דבר
ונושם עמוק את האוויר המלוכלך
האוויר המזוהם
שאין בו כלום
ופתאום
אתה נישא באוויר קל כנוצה
ומתחתיך הדברים כל כך קטנים
ומה גדול יותר
ומה קטן יותר
מהמוות
שאין עוד הבדלה
בינו לבין הרעש הבלתי אפשרי
של אלפי מכוניות
של אלפי תאונות
של אלפי אמהות בוכות
ואתה מסתכל על הכל והכל נראה לך לא הגיוני לא אמיתי
ואתה שותק
אולי כי אין לך מה להגיד
ואתה לא רוצה בכלל לדבר
אתה מתרסק
נוחת במכה
לתוך ערמה של גועל וכאב ושקרים
ואתה נעלם
הופך לחלק ולכלום
ואתה מתעורר לתוך שקט
שמסתיר כל כך הרבה רעש
שקט שאומר הכל בלי לומר דבר
ואתה תקוע, לכוד בתוך המעגל האינסופי
של שקט שגורם לרעש שגורם לשקט שגורם לרעש וחוזר חלילה
ואתה מתמכר לתחושה
לתחושה שיש גדול ממך
שאתה לא לבד
שבסופו של דבר יש תוכנית גם בשבילך
גם בשביל הכלום שהוא אתה
ושקרים שנישאים באוויר מלטפים אותך
מרגיעים אותך
ואתה נרדם
כדי שלא להתעורר
ואתה נשאר אבק אדם
ושקט.