אני נמצא עכשיו בגן קסום שבו היינו פעם יחד
דמותך בזיכרוני עולה ואת לבי את שוב לוקחת.
מעל דולקים הכוכבים
בתוך שמיים חשוכים.
אולי אם הייתי רחוק כמוהם
הייתי מסוגל להתנתק ממך...
זה קצת קשה - את מביטה?
הכוכבים עכשיו רושמים את שמך...

עיניי דומעות ואדומות כמו צבעם של הוורדים
מהוורדים שבגננו נותרו כרגע רק קוצים.
רוח חזקה נושבת
העצים שבויי שלכת.
אולי אם הייתי כמו הרוח
הייתי מסוגל לברוח ממך...
זה קצת קשה - את מקשיבה?
הרוח לוחשת באוזניי את שמך...

בגן העדן שנטשנו תשרור לנצח אפילה
את התקווה שבי איבדתי אבל נותרה בי משאלה.
שיהיה בי עוד קצת כוח
ללמד אותך לסלוח.
אולי אם היית סולחת
הייתי מסוגל להתרחק ממך...
זה קצת קשה - את מרגישה?
על לבי חקוק לו שמך...