כשנכנסנו ל"אליעזר" הייתי על הרגליים.
בחנתי את הסביבה
תל-אביבים שרובם פליטים ממקומות קטנים ומשעממים
עכשיו הם תל-אביבים ומחפשים אהבה תל-אביבית בלי התחייבות
ועם הרבה התרגשות של עיר שלא הולכת לישון.
כולם היו סגורים ועם הרבה פוזה
הרגשתי שכולם רוצים לבכות ולחבק ולצחוק
אבל הם הקפידו לשמור על שליטה
אני התחלתי לשתות
חבר של אודי מהמילואים היה הברמן
הוא דאג לנו לעירבובים מטורפים של הסם החזק ביותר בעולם
"המציאות היא אשלייה שמקורה בחוסר אלכוהול"
אמרתי
אודי צחק
זאת הפעם ה-200 שאני אומר לו את זה
אבל הוא תמיד צוחק. חבר אמיתי.
אחרי הצ'ייסר השישי
הייתי פתוח מספיק למצוא אהבה חדשה
שירה עמדה מאחוריי. חיפשה את עצמה והיה לה מבט משעמם בעיניים.
הסתכלתי לה בעיניים ונתתי לה חיוך חם ומלא אהבה.
היא פתחה בנאום מרגש ומלא בדידות
על יום-ההולדת ה-32 שלה, על ההתרגשות מהגיל.
בשלב הזה כבר הייתי חסר תודעה לחלוטין.
נשמה חופשייה וחסרת מעצורים.
עשינו לשירה יום-הולדת עם הרבה אלכוהול
וחום של חברים שהרגע נפגשו
ומחר ייעלמו.
היה שמח ב"אליעזר"
שירה לא הפסיקה לצחוק - היא היתה מלכה
עטפנו אותה באהבה.
לפנות בוקר
יצאנו משם שיכורים לגמרי
הייתי מאושר וחסר מעצורים
חיבקתי אנשים ברחוב
ואהבתי בלי פחד
רק אהבה מטורפת לגמרי לאחיי בני-האדם.
נסענו לטיילת
נרדמנו על הדשא.

כשקמתי נפלתי נפילה חופשית של מאות מטרים
מהאהבה האינסופית למציאות ולעולם
לתוצאות של שתיית אלכוהול מעורבב מיותר מדי סוגים
הייתי גמור.
שיכור מת. לא יכולתי לזוז.
חזרתי למציאות.
"המציאות היא אשלייה - שמקורה בחוסר אלכוהול"