נובה יצחקובנה / את |
עוד מראשית הזמן
ורואה את העולם הזה
כולו בחלומך
אין כאן ארץ
אין שמים
אין עשב
ואין חי
רק נשימות רכות
הארוגות בלילה
ואני אדם
המהלך עירום בגן
אני השמש
העומדת דום בצהריים
אני המחשבה
של אריסטו ושל קאנט
אני הרוח הרוחפת
על פני המים
הירח מותח מפרשיו
מתווה באור
סימני ניבים
בלובן צווארך
את ישנה כל כך חזק
מי יעירך?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|