היה היה פעם, לפני שנים רבות, אדם בשם פיתגורס. פיתגורס היה
לקוי בנפשו ושאיפתו הגדולה בחיים היתה למצוא נשק קטלני אשר
ישגע את אוכלוסיית העולם ויביא לחיסולה.
פיתגורס ישב בגינתו מרובת המריחואנה, עם צינגלה באורך עשרה
מטרים בידו, והחליט שעד שהוא מסיים לעשן אותו הוא יגיע למסקנות
וימצא את הנשק הקטלני שישגע את אוכלוסיית העולם ויביא
לחיסולה.
פיתגורס ישב וישב וחשב וחשב, עישן כבר חצי מטר מהצינגלה: "אני
צריך משהו, שממש יעצבן אנשים... שיביא אותם לטירוף!"
וישב וישב וחשב וחשב והגיע ל- 73 ס"מ והגיע למסקנה: "משהו
שיגרום להם לחשוב ממש ממש הרבה!"
וישב וישב וחשב וחשב ועישן כבר מטר שלם מהצינגלה, ואז באה
ההברקה: " אני אמציא כמויות ואני אקרא להם מספרים!"
"ואני גם אמציא שאפשר לחבר בינהם, כן, כן, ולחסר ביניהם!
להכפיל ולחלק!"
"ואולי אפילו....להעלות בחזקה! ולהוציא שורש! מואה-אה-אה!!!"
והמשיך לשבת ולשבת ולחשוב ולחשוב והצינגלה כבר התעשן והגיע
לאורך מטר ושלושים:"אני גם אמציא קווים ונקודותומשולש
ועיגולים, וטרפז! כן! כן!"
והמשיך לשבת ולשבת ולחשוב ולחשוב והגיע כבר לשלושה מטרים:"אני
גם אמציא אחוזים וסטטיסטיקה! והסתברות! ובני האדם האלה יהיו
הרי חייבים ללמוד את זה בבתי הספר שלהם ובאוניברסיטאות".
"וזה גם יגיע אל כל המערכת המדינית שלהם, כן, כן! הם ישתמשו
בזה ככסף, ויהיו בורסה וחנויות. מואה-אה-אה!!! ומה ההסתברות
שככה, ומה ההיסתברות שככה, ומה ההסתברות שילד קטן ומתוסכל מכל
החישובים האלה פשוט ירצח את כל הכיתה שלו!!! כן, כן!
מואה-אה-אה!"
ופיתגורס המשיך לשבת ולשבת ולחשוב ולחשוב והצינגלה התעשן,
ופיתגורס המשיך עם הברקותיו, עד שבמטר התשיעי הוא נרדם.