אמא,
אני מתגעגעת ואוהבת תמיד.
למרות שזכרוני אולי מעורפל, אני לעולם לא אשכח אותך ואת מי
שהיית. תמיד תהיי מושא הערצתי.
את ודאי יודעת, אך אני רוצה להראות לך מנקודת מבטי את המשפחה.
אבא בסדר, אפשר לומר. אני לא דואגת לו יותר מדי. הוא חזק ויכול
להתמודד עם הכל. אני באמת מאמינה שהוא יהיה בסדר. טוב לו עכשיו
ואני בטוחה שאת שמחה על כך שיש מי שדואג לו ושהוא שמח עכשיו.
לפחות אני מקווה שהוא כך...
ינון כמובן רק הראה שוב שכשהוא רוצה הוא יכול ומצליח בגדול.
הוא עכשיו גם עוזר לאבא, ולומד שיעור חשוב בעסקים ובחיים. הוא
מה שנקרא "בחיים האמיתיים", אחרי כל הצבא והלימודים. אך נדמה
שהוא גם כן מאושר, ואין שמחה ממני לראות חיוך על פניו.
ואיתמר, התגייס לצבא. זה די מוזר שהוא נורא חסר בבית. נכון
שבדרך כלל לא היינו מרגישים, כי הוא שקט שקט, לא כמוני, אבל זה
מוזר שהחדר שלו ריק והמיטה מסודרת כבר שבועיים. אבל גם לו טוב,
הוא בבסיס טוב ומרוצה מתפקידו, מה יותר חשוב מכך?
ואני?
נראה לי שאת יכולה לומר לי יותר על עצמי. אני בינתיים מעסיקה
את עצמי בעבודה, לומדת לעבוד, מה שנקרא. זאת חוויה מהנה ברובה
ושיעור חשוב בכסף. חוץ מזה, הלימודים לא ממש מתקיימים, אז יש
לי חופשה ארוכה. אני יודעת שזה יתפוצץ לנו בסוף בפנים, אבל לא
נורא. נעבור גם את זה, אני מאמינה.
אז הכל די בסדר, כולם נראים יחסית מרוצים מחייהם כרגע.
אז רק להזכיר לך, שאנחנו פה זוכרים, אוהבים ומתגעגעים. ואני
בטוחה שמידי יום עוברת מחשבה עלייך אצל כל אחד ואחד מהקרובים
אלייך.

אז ניפרד כאן, בינתיים.
אנחנו עוד ניפגש, בשמחות וגם בימים של עצב.

שלך,
כרמל.