אביבית שקד / לעומד בחלון |
על חורף חולף,
קיץ שטוף שמש,
סתיו,
ואביב
שאינו מגיב,
שאינו שומע
ציוץ ציפורים,
או חיוך המציף ברגע.
לאוחז בענפי עץ יבשים,
המשקה את הזית המת מבפנים,
מגשש באפלת אהבה מסנוורת,
ואיננו רואה
אולי יש
אחרת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|