אין בינינו כלום וזו הנחמה היחידה שלנו אחד מהשני.
זה אתה שחופר לעצמך קברים,
חושב שאין צורך להיות מרכז העניינים,
מתחבא בכאב של עצמך
ואני כמו חכמה עוד נשארת,
זורחת בצילך.
פוחדת להגיד,
אוהבת,
מה המשמעות של כל זה
אחרי כל הזמן שנמתח בינינו.
סופגת את כאביך,
מרגישה כל חלק ממך
ואתה כבר לא מרגיש
מזמן.
מתוסכלת,
מה עוד צריך לעבור
כדי לעבור...
וזה ברור שזה לא יהיה שלם לעולם,
אבל הכאב לא מתרפא מדברים ברורים.
חיה בקצה של עצמי,
תחושות נמתחות כמו דקירות סכין בגופי.
וההחמצה הזאת שלא נעלמת
מהידיעה שרק לך אני רוצה להיות שייכת.
את מי נשאר לי להאשים כשאני עוד שם,
עומדת ומחכה לכאב,
כמו מטרה,
ניצבת דוממת מול השממה בליבך. |
