הטעויות של שלשום
מזכירות לי אותך
של האתמול

כשאני ואת
איבדנו את שנינו
אולי רק כי
לא ידענו
שאם לא תופסים
את שנושב בחוזקה
על פנינו
עוד נתגעגע אליו
כשייעלם באופק
של סירת דיג
חריגה על רקע שקיעה
נדושה.

מסקרנים ומסקרנות
עוד טמונים לנו בצופן עתידנו
אך עדיין פעם בחודש
או שבוע
יש לי צפירה עתיקה
בת דמעה אחת ו-22 שנים
שמנגנת לי אתמול מינורי
בתקווה למחרתיים מז'ורי.

איני בטוח שרק אלייך נכתב
השיר או שמא נכתב אליכן
אך דעו שבוכה אני לעיתים כה רחוקות
רק כי הדמעות הן נקוות בי כבאר
של זכרונות כעונש וברכה נצחיים
שלא נותנים לי להפסיק להרגיש
את הצבעים והתחושות שפעם
נישקתן בי.


כמו לשיר הזה
גם לאהבה אמיתית אין סיום
אלא
געגוע.