בוקר טוב... מה קשה?

נפתח בשאלה - האם זה באמת בניגוד למנטאליות הישראלית הממוצעת
להגיד בוקר טוב בלתי תלוי לאנשים סתמיים ברחוב? שמתי לב לכך
לאחרונה בעיקר לאחר שמספר אנשים סיפרו לי כי
באירופה/ארה"ב/קנדה יותר מאשר שזה מקובל זה במידה רבה אף
מדהים.
אחי הגדול חזר לא מזמן מנסיעה במסגרת העבודה לפגישה בקנדה,
בכניסה למעלית עמדו 5 אנשים כולם מחוייטים ומעונבים וכולם ללא
סייגים ברכו אותו לבוקר טוב, כשהוא נכנס למעלית כולם אמרו ביחד
good morning, good morning... good morning.
הדבר הקטן הזה הדהים אותו, הם לא מכירים אחד את השני ולמרות
זאת הם אומרים בוקר טוב אחד לשני ומחייכים. אחרי שהוא סיפר לי
את זה הוא גם הוסיף שת'כלס זה היה ממש מעצבן - כל הקנדים האלה
לא מפסיקים להגיד בוקר טוב אחד לשני בתהליך ארוך שנמשך 5 דקות
בערך ולישראלי הממוצע הידוע בסבלנותו המעטה זה נראה כנצח לועזי
מציק וטורדני.
חשבתי לנסות את העניין.
היום בבוקר (רבע לשש - טכנית עדיין לא בוקר אבל כל הזין, בשביל
להגיע ממודיעין לגלילות עד שש וחצי צריך לצאת פחות או יותר
בשעה הזו), כשיצאתי מהבית ראיתי שתי נשים רוכבות על האופניים.
מיד בירכתי אותן בבוקר טוב והוספתי חיוך לבבי. תקפיאו רגע את
התמונה, בחור צעיר שמחזיק מדים על קולב, עם נעלי ספורט ותיק
אדום של המכללה אומר לכם בוקר טוב בשעה שבה אפילו הציפורים
ישנות. עכשיו תפשירו את התמונה - שתיהן כמעט נפלו מהאופניים!!!

הבטתי בהן מבולבל והמבט שחזר אלי היה מבוהל, מה פתאום בוקר
טוב?! אני מכירה אותך?! אתה מכיר אותי?! מי אתה שתגיד לי בוקר
טוב?
אחרי עוד כמה מטרים שהן כבר עוברות אותי לחלוטין אחת מהן
הרהיבה עוז להחזיר לי בוקר טוב, חייכתי והמשכתי ללכת. אבל
שתיהן נעצרו והביטו בי, מה זהו?! רק בוקר טוב? בלי הערה מתחכמת
בסגנון של "יפה לך אופניים, בא לך לרכוב גם עלי?" או משהו אחר
כמו "אם בא לך אני גר כאן, תסיימי לרכב ואני אתן לך להתקלח
אצלי..." אני מצדי המשכתי ללכת וכבר נכנסתי לאוטו, הנעתי את
הרכב והתחלתי לנסוע, משאיר מאחורי שתי בבואות מעורפלות
ומבולבלות על אופניים באמצע מודיעין בשעה חמש וחמישים לפנות
בוקר.
זה גרם לי לחשוב על למה אנחנו כל כך מופתעים מהעניין הזה שאדם
לא מוכר אומר לנו שלום, או בוקר טוב, או ערב טוב או בכלל כל
ברכה בלתי תלויה שאינה מרמזת על רצון לפתוח בשיחה או לחילופין
להציע עסקה כלשהי.
אנחנו עם חשדן. "הכל פה זה קומבי... נה נה נה", אומר לו קוואמי
בדיסק שלו (דרך אגב דיסק נחמד ומומלץ). כולם יוצאים מנקודת
הנחה שמי שפונה אליך כנראה שהוא רוצה משהו, בין אם מדובר
בלהתחיל עם בחורה או בבקשת תרומה.
לדעתי, אפשר באמצעות בוקר טוב אחד קטן, אחד כזה שהוא לא תלוי,
לבן אדם שאתה לא מכיר לגרום לאדם להרגיש טוב לאורך כל היום...
זה אומר משהו פשוט, אנושי, חם. זה הדבר הקטן שמחבר את כולנו
וזו אחלה פתיחה לבוקר, גם אם היה לילה לא משהו.
בקיצור שינוי תפיסה קטן, זה כל מה שנדרש. אולי בעתיד נוכל
להתפתח מ"בוקר טוב" לדברים קצת יותר מורכבים כגון "יום טוב",
"ערב טוב" ואולי אולי יום אחד נוכל לפתוח שיחה עם זר גמור
שיתחיל בבוקר טוב וייגמר בידיד/ה חדש שמחייך אליך כל בוקר
כשאתה יוצא מהבית או מגיע לעבודה או מתאמן לידך בחדר כושר.
ובלי שום מחשבה על קומבינה, תחמון או מה הוא באמת רוצה.
זה עניין של אמון ושל פתיחות וגם הרבה אומץ - בעיקר לביישנים
ולבנות שחוששות שבוקר טוב פשוט יכול להתקשר באופן מיידי ל"בוא
תתחיל איתי אני מתה להשכיב אותך..."
לאחר שנשיג את האמון הזה נוכל לגשת לנשים ולומר בתמימות "יפה
לך אופניים, בא לך לרכב גם עלי?"
ומצד שני...
אנחנו צריכים לשאול את עצמנו אם אנחנו באמת רוצים לשמוע במשך 5
דקות כל בוקר בתוך מעלית או באוטובוס במרכז תל אביב, שלושה
ערסים מגודלים שאומרים לך good morning באנגלית עילגת ומפתחים
איתך שיחה קלילה על משחק הכדורגל האחרון של הפועל נגד למי אכפת
באמת. ואם אתה לא עונה להם, אתה מסתכן בבוקר טובים רבים מאוד
מהמחלקה הכירורגית-פלסטית באיכילוב.

הערת אגב... אם שאלתם את עצמכם מה עושים אנשים שפויים במודיעין
בשעה כל כך מוקדמת מחוץ לבית, אז לא הם לא הולכים לעבודה (את
זה הם עושים רק ב 8:00) אבל זה מעין טרנד מוזר שהתפתח לאחרונה
בעיר. מלא אנשים יוצאים לג'וגינג, אופניים, שחייה ומכון כושר
בשעות שבהן רוב המדינה ישנה, אז ח'ברה אל דאגה גם בגיל 30-50
עדיין ישנם אנשים שיוצאים לרוץ כשהשמש עוד ישנה והרבה פעמים הם
גם משלמים על זה כסף.