נריה הררי / שליחות |
מאירות
את כוחותיי,
אשר
דעכו במעט.
העיניים הנפקחות
מעירות
את לחישותיי התמימות,
בצורת
אהבה אינסופית
לחיבוק.
נשימותיי כבדות
אך
נשמתי קלה מנשוא.
נשלחתי לשמר
את האופטימיות,
לעמוד
לפני שערי הזהב
של האושר.
אך ליבי
אינו שלם
עם השליחות.
30.10
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|