לאתר של ארז:
http://erez-idan.co.il/
דף יזכור באתר ההנצחה של משרד הבטחון:
http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=516956
הניצול
מוקדש לאלברט ניווירט בן משה ומלכה פייט
מ-Nowy Targ, Poland
לרגע שרדתי, עמדתי,
מול הרשע, הזוועות,
כך היה נדמה
בחלוף שנים רבות.
פנים אל פנים,
ראיתיו מזווית עיני-
פני יצור מתועב,
אך לא הישרתי מבטי,
רק חלפתי על פניו.
המשכתי דרכי לסלול,
אחי ואני לימין,
אבי, מולידי, לשמאל.
מה כואבת הפרידה
מבלי לומר שלום?
סימני גלדי הנפש
הכאיבו אף היום.
אך אני צעדתי עוד,
בצעדיי אל אופק
אכזר ומר גורל,
צעדה של סוף.
"הנה, אחי, השתדל
אנא, החזק מעמד
צעד עימי עוד מעט,
יום השחרור קרוב,
הרי אתה הוא לי
כל אשר נותר..."
לפתע, קול ירי נשמע
והוא, דם מדמי,
שותת דם מאחור,
צנח על פני האדמה.
אז ליבי נשבר,
ראשי לא היסבתי
ובו ברגע
כל חפצי - לחדול.
אך יצר החיים
הקימני על רגליי
ובהחלטיות ציווה:
"חייב אתה לחיות !!! "
"אך מה הטעם בחיי?"
הקשיתי בפני היצר
"המוות עוד אורב,
וביום מן הימים, יגיע..."
והוא, עיקש, השיב:
"אתה עוד תראה..."
ובבוא יום השחרור,
בתום המלחמה ההיא,
גבר שוב יצר החיים.
שנה אחר שנה,
שבעים, שמונים, תשעים
חיים מלאים, ארוכים.
אך ידעתי, הוא, המוות
לא פסק לארוב,
ממתין לשעת הכושר,
עוד נשמה לחטוף.
ובלילה קייצי אחד
ברביעי ליולי, 2016
ניו-יורק סיטי, USA
לקול המון חוגג,
ביום העצמאות,
חדלתי אף אני להיות.
נכתב היום, 9.7.2016.
מוקדש לבן דוד של אימי, אלברט פייט ניווירט, אזרח ארה"ב,
האחרון מבני דור השואה של משפחתנו, שהלך לעולמו בשיבה טובה
בגיל 92 ביום העצמאות של ארה"ב, ב-4.7.16. אלברט שרד את השואה,
לאחר שעמד פנים מול פנים מול הצורר הגרמני, מנגלה, ימ"ש וזכרו,
ולאחר שאיבד את הוריו מלכה ומשה בשואה, ואת אחיו פסח ב"צעדת
המוות". יהי זכרם וזכרה של אחותם פרידה, ברוך!
לכבוד חמדת לבבי, ויקטוריה כהן - שכנתי היקרה שהלכה היום לבית
עולמה.
היום, כ"ח באלול, התשע"ז - 19.9.2017, בדיוק בסיום השנה
הנוכחית וקצת לפני כניסת השנה החדשה, הלכה לעולמה שכנה ותיקה
ויקרה מרח' האשל 4, ויקטוריה כהן, בגיל 87. אישה דתית, והיא
כאילו השלימה את שנתה האחרונה בינינו. זאת אישה שבאמת אהבתי.
מלאת חיים, ילידת ירושלים ממוצא ספרדי. בכל פעם שביקרתי בדרך
לסופר בקניון, הייתי נותנת צעקה: "ויקטוריהההה..." והיא הייתה
מייד יוצאת. "הכל בסדר ויקטוריה?" - הייתי שואלת. "כן, השבח
לאל, ברוך השם". ויקטוריה הייתה בת 87 אבל הייתה מלאת חיים.
השתתפה בטיולים, טיפסה על הרים בברצלונה בטיולים מאורגנים,
השתתפה בטיול מאורגן באונייה ליוון או קפריסין, לא זכור לי
בדיוק, עם שמעון פרנס. ישבה לספר לי במשך שעה שלמה איך היא
רקדה בטיול באונייה עם שמעון פרנס. ביקרה תמיד בהיכל התרבות של
רמת-יוסף במופעי בידור והצגות. אין על האישה הזאת. תמיד
חיבוקים, נשיקות וברכות, ממש כאילו הוציאו אותה היישר מההצגה
"בוסתן ספרדי". ועכשיו השכנה הזאת, שהיא הייתה כאן מאז הקמת
הבניין של רח' האשל 4, תחסר לי מאוד. מחר, ערב ראש השנה, לא
נזכה לראותה לבושה לבן הולכת לבית הכנסת הספרדי כמדי שנה. יהי
זכרה ברוך. "לכבוד חמדת לבבי, אליהו הנביא"..."אדיו קרידה..."
אישה יקרה. מקדישה לה שירים מההצגה "בוסתן ספרדי".
https://www.youtube.com/watch?v=w1pQ3b5GK3Q
נכתב היום, 19.9.2017
