בפגישה הראשונה שלהם, בליינד דייט, במוצאי שבת, ישבו נעמי
ואורי בבית-קפה. אכלו, שתו ופטפטו, היה לשניהם ברור שלא יצמח
מהם זוג רומנטי, אבל השיחה קלחה והם לא מיהרו לקצר את הפגישה.
להיפך. כשאורי החזיר את נעמי הביתה, הם גם טיילו בשכונתה,
בגבעתיים, וישבו באיזו גינה.
על הספסל, מישהו השאיר אחריו ארנק.

בארנק לא נמצאה תעודת זהות, אך היה בו פנקס חוגר. מה לא עושים
בשביל חיילים, אז אורי צלצל מהנייד שלו למודיעין 144 והסביר
בדיוק במה מדובר, כדי שהמוקדנית לא תפנה את עצמה לטובת התקליט,
אלא תשאר אתו על הקו:
חייל שכח ארנק, זו גינה קטנה, אולי הוא גר בסביבה, ולפי שם
המשפחה והכתובת המדוייקת ננסה לאתרו.
היו 9 משפחות באותו שם בגוש-דן, שתיים מהן בגבעתיים.
נעמי הלכה לפי שם הרחוב, שידעה שהוא קרוב, והם צלצלו למספר
הנבחר. לא היתה תשובה. צלצלו למספר הגבעתיימי השני. האשה
שענתה, אכן היתה אם לחייל באותו שם, סיפרה שהוא יצא עם חברים
לבלות, אבל היא תשיג אותו מיד, ו-"כל הכבוד לכם שאתם ישרים, כן
ירבו כמוכם, ותודה רבה", ו-"כמה טוב שמצאתם את זה עוד הערב, כי
מחר הבן חוזר לצבא".

אחרי חצי שעה הופיע החייל בגינה.
בא עם חברה, נערונת דקיקה, שיערה בצבע זהוב, כשלו. הוא התרגש
להפגש שוב עם ארנקו. מובן שבזמן שחלף מאז השאיר אותו אחריו,
כבר שם לב להעדרו מכיסו, ודי נלחץ. הוא הרי לא העלה על הדעת
שמי שימצא יתאמץ בכלל להחזירו. הוא הציע למשיבי האבידה כסף
בתמורה, נעמי ואורי סרבו. הוא שאל מה הכתובת שלהם ומה מספר
הטלפון, הוא שאל אם יסכימו שיזמין אותם להתארח אצל הוריו,
מתישהו, כי הוא באמת רוצה להודות להם ולא יודע איך. הוא היה
אסיר תודה. גם הנערה הודתה, כולם לחצו ידיים ונפרדו.
נעמי ואורי נשארו עוד קצת בגינה הגבוהה, ראו משם יופי את כל
תל-אביב הפרושה.

נעמי ואורי פיתחו ביניהם ידידות חמה, אך לא יחסי-אהבה.
היא באה לבקר אותו, הוא בא לבקר אותה, הם שוחחו בטלפון, חלקו
ביניהם חוויות, הלכו יחד לסרט ופעם למסעדה.
כעבור כשבועיים ביצעה חוליה של מסתערבים פעולה מוצלחת בשטחים.
בעיתונים הבליטו את הסיפור, שיבחו את הבחורים על אומץ לבם, על
תושייתם ועל עמידתם היפה במשימה החשובה, שמנעה אסון גדול
במדינה. שניים מהם יקבלו ציון לשבח, האחד בחייו, השני אחרי
מותו. תמונתו של ההרוג, בהיר-עיניים וזהוב-שיער, הופיעה בפינה
העליונה ותחתיה נכתבו שמו ופרטיו. עלה לארץ לפני עשר שנים, היה
תלמיד מצטיין למרות קשיי השפה, עמד להשתחרר עוד שלושה חודשים,
התכוון ללמוד רפואה.
השאיר אחריו זוג הורים ושתי אחיות, בגבעתיים.

נעמי ואורי קראו את העיתון הזה בתחנת דלק, בצאתם לטיול משותף.
"אולי הוא אפילו לא הספיק להשתמש בקונדום הזה, שהיה לו בארנק".