"אתה לא מאמין איזו שרמוטה היא" אומר חסה וכל מילה שלו ננעצת
כמו סכין בלב, "היא שכבה עם יוסי, ברק, אסף. אתה לא מבין, כל
נס ציונה עלתה עליה".
לא משנה כמה שנים עברו מאז, זה עדיין אוכל אותי מבפנים והוא
יודע את זה. החיוך שעולה לו על הפנים בכל פעם שהנושא עולה אומר
הכול.
"אחי, אני חייב לזיין אותה", אני אומר לו. "אני יודע, היא לא
נראית משהו בכלל, היא לא חכמה, למעשה אין בה כלום. אבל אני
חייב לזיין אותה".
החיוך של חסה מתרחב "תגיד, קראת את הספר - לכל בית יש מרפסת?"
הוא שואל.
"מה זה קשור עכשיו?" אני משיב, למרות שאני יודע את התשובה.
"ספר טוב... סתם, סתם רציתי לשגע אותך. אני לא מבין מה הקטע,
אז לא זיינת אותה מה קרה? חסר לך זיונים? יש לך מחסור ב-100
שנים שעברו מאז? אתמול עשית סקס".
"אתה לא מבין כלום" אני עונה. "זה לא עניין של סקס. למעשה זה
הכול חוץ מסקס. זה עניין של כיבוש שנכשל, זה עניין של כבוד.
מה, כאילו אתה באמת לא מבין על מה אני מדבר?"
"בוא ניכנס למים", חסה מתיישר לישיבה, "נהיה לי חם".
"אמצע אוקטובר אחי, המים בטוח קרים. לא בא לי להיכנס." אני
מתנגד ומוציא אפרסק מהתיק כדי לקבוע עובדות בשטח.
"אני מבין את הקטע שזה עניין של ניצחון והפסד, כשלון והצלחה,
אבל אי אפשר להצליח תמיד. קורה לפעמים שגם אנשים פחות מוצלחים
ממך מצליחים להשיג משהו שאתה..."
"כן", אני קוטע אותו, "אבל לא משנה כמה הצלחות יש לך, תמיד יש
את תחושת ההחמצה על הכישלונות והיא חזקה יותר." ומעביר אליו את
הקופסא עם הפירות.
"אחי, אתה חייב להתחתן כבר", חסה שולף משפט מהמותן ושזיף
מהקופסא.
"מאיפה הבאת לי את זה עכשיו?"
"תחשוב על זה", הוא משיב. "תראה כמה זמן אתה מבזבז על בחורות.
יוצא כל יום לפאבים, יוצא איתן, מתכתב איתן באינטרנט, ב
SMS-ים, מדבר איתן בטלפון. אתה קולט כמה זמן אתה משקיע בזה?"
"תכלס", אני משתף איתו פעולה, "וכשאני לא עושה את זה, אני
משחזר את כל מה שקרה לי איתן בשיחות עם חברים מהצבא, חברים
מהתיכון, מהכדורסל..."
"בדיוק", חסה ממשיך בהתלהבות "ותאר לך למשל שהייתה לך חברה
מגיל 16, ושאת כל הזמן הזה היית משקיע בלחשוב על רעיונות של
איך לכבוש את העולם. יכולת להיות היום מיליונר, לזרוק את
החברה, ואז לזיין באמת כל מה שזז... סתם... אבל אתה מבין אחי,
ככה אתה לא מממש את הפוטנציאל שלך."
"אתה צודק ידידי, יש לי רק עוד 5 שנים לגיל 30 ואני אפילו לא
קרוב למיליון הראשון".
"על זה בדיוק אני מדבר", חסה מסכם בטון מתרצה של אחד שהעביר את
הנקודה. "הן מעכבות אותך! אז למי איכפת אם זיינת אותה או לא?
שתלך לחפש!"
"צודק, מעכשיו אני משקיע את הזמן בדברים חשובים באמת. אתה יודע
מה? אולי גם אני אכתוב רב-מכר".
"רב-מכר?" משיב חסה בפליאה.
"כן אחי - 'לכל אחד יש את השרמוטה שלא נתנה לו'", אני מתריס
ומתהפך על הבטן.
10.11.2007
|
