|
חוף של ים רחוק
נוגע בריסי עיניי
אני עוצם את העננים
לסערות גשם קרירות.
הגוף מתכנס ברבדיו
לבצר הרים מאפיר
הילתו של הזמן
רוחשת בסוד.
זרועות הערפל שלובות
כמחרוזות פנינים ירקרקות
על קרקעית האגם הגדול
המלח נמזג לאחור.
עיניים רדומות לאהובתי
אוצרות את מסך השבילים הלבנים
אני מנסה לאחוז בגבישי העננים
מבעד למסך הבוקר החדש. |
|
|
שאל אותי
הפסיכולוג: "ומה
אתה חושב כשאתה
רואה את הארובה
של רידינג?"
קפצתי, הפכתי את
השולחן: "לא
רוצה קורס טיס,
יא סוטה, יא
מלטף ילדים
קטנים"
ג'קי נסים,
"מטוראי עד
רב"ט: לעולם
טבח", הוצאת
מערכות בע"מ |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.