|
חוף של ים רחוק
נוגע בריסי עיניי
אני עוצם את העננים
לסערות גשם קרירות.
הגוף מתכנס ברבדיו
לבצר הרים מאפיר
הילתו של הזמן
רוחשת בסוד.
זרועות הערפל שלובות
כמחרוזות פנינים ירקרקות
על קרקעית האגם הגדול
המלח נמזג לאחור.
עיניים רדומות לאהובתי
אוצרות את מסך השבילים הלבנים
אני מנסה לאחוז בגבישי העננים
מבעד למסך הבוקר החדש. |
|
|
למה לדעתכם לא
מאשרים יצירות?
הם עסוקים מידי
בלאשר סלוגנים.
זה שמאשר את
הסלוגנים כבר לא
עומד בעומס והוא
צריך עזרה
מהעורכים.
וכמובן, אנשים
שמחכים לאישור
יצירותיהם - מה
הם עושים?
כותבים
סלוגנים.
וכך נוצר לו
מעגל אימה...
צרצר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.