לא חשבתי שזה יהיה ככה, באמת.
אתה זה שגרמת לזה, תשא בתוצאותייך.
אתה זה שהתחלת, אתה גם תסיים, לא אכפת לי שעינייך כבויות,
לא אכפת לי שפיך מדממם.

מצידי אפילו תמות, זה לא ישנה דבר,
כי כולנו מתים, במוקדם או במאוחר.
אז גם אם היום, גם אם מחר,
תלך מפה, זה יותר מידי מוזר.

אתה מסתכל אליי, זה לא חשוב,
עינייך כבויות, פיך מעוקל, עצוב.

אני שונאת אותך
לא אכפת לי ממך,
אני לא כאן, נסעתי.
תשאיר הודעה, זה לא אכפת לי.

תחפש אותי בעיתון, בין מודעות האבל,
אני אהיה שם, מסתכלת עלייך, זבל.