עכשיו שקט, כולם ישנים,
רק שעון מתקתק על הקיר.
איש יושב באמצע חיים,
לפחות כך סבורים הרופאים.

הזמן מתגלגל ואותך מדלדל,
במסלול בלי שמחה ובלי נחת.
אתה במרוץ על הזמן השאול,
ששכחת מזמן איך לקחת.

ומה שבחרת, אליו כמו נפלת,
כי כולם כאן אמרו שצריך.
חי בניתוק, כמו חייל בריתוק,
שחורט קו נוסף על הקיר.

ואם לעיתים עוד תנוח הרוח,
אותה תאחסן ותקפיא.
במחי יד תבטל ותמחק את הלוח
המרהיב, המוזהב הכביר.

יש בך נער, ניצוץ אלוהי,
הוא קבור במשעול חייך.
איך כך קברת מתת כה נדיר.
לא תשאיר כאן מאום אחריך.

פזמון:
ואולי, אם היה אפשר לרגע
לקחת את הזמן לאחור.
לשרטט את סיפור חייך,
לא לשכוח אותך מאחור.