אבא, נו האיש עם העיתון, פותח בקלילות ויעילות את קופסת
הסרדינים הנצחית, והופ! סרדין קטן וחסר ישע כבר בבטנו של האיש
עם הכרס, אמנם כרס שכל אחד היה רוצה, אבל שיהיה - שיוסיף
לתיבול, האיש עם העיתון.
אמא - ה-אוכל של אמא, אמנם סרדינים מהסופר וחלב מפוסטר מתנובה,
אבל אחרי הכל זה עבר במטבח - הטריטוריה של האישה והחיבוקים, אז
זה האוכל של אמא. נכון שהיא, עם החיוך המושלם והחיבוק העוטף
בשבת בבוקר, קצת רדומה, אבל אמא עדיין מכינה לי - האיש והמחברת
- חביתה עם בצל (נטולת שום תודה לאל) ושוקו מהביל עם המון
סוכר.

אחותי, זאת שיודעת תמיד מה לא לעשות, דווקא היא אוכלת את הסלט
של אבא, זה עם השום והעגבניות.
נראה שבשבת בבוקר, כשרק גבינת עזים מפרידה ביני ובינה, היא
שוכחת להיות האחות המעצבנת של ימים א' עד ה'.
עידו, האיש הקטן והצווחן שאוהב גמדים, בעצם, רגע! הוא עוד לא
ער בשעה כזאת, אבל בכל זאת מצריך מאמא לדרוש שקט מכל הסובבים,
על מנת שבמידה ויתעורר משמע יצווח, היא תיהיה בכוננות והמסכן
לא יצטרך לבכות דקה אחת שלמה.

אני והפיג'מה הלבנה עטורת הדובונים שלי, כבר מזמן סיימנו לשתות
את השוקו, אז אמא שכשהיא רדומה היא גם נדיבה במיוחד, מוזגת לי
ולכל אחד אחר בשולחן העגול שלנו, חוץ מלעצמה כמובן, מיץ תפוזים
טבעי שסחטה כשאני עוד חלמתי על מפלצות ושדים, ואני לא מתכוון
להיום לפני רבע שעה אלא להיום לפני חודשיים כשעוד תקפו אותי
סיוטים והייתי סומך רק על השמיכה שתגן.
אבא אוהב זיתים שחורים עם חרצנים אז אבא אוכל זיתים ירוקים עם
חור באמצע, כי אמא שונאת סורים דפוקים, אבל אבא אומר שזה בריא
וחשוב, אז הם מתפשרים על אלה מהקופסא.
האחות שלי, ששמה בישראל מאי ובסין אהבה, אוכלת גבינה מעופשת,
יאק!
אני, אוכל ככה עם כל הידיים את מה שנשאר מהחביתה שלי ובדרך
מגניב מתחת לשולחן חתיכת פלפל אדום ליצור השפוי היחיד בבית
כולו. הוא קטן, הוא פקינז ויש לו תאבון בריא.