לכתוב על התיפוף כמו על הרגש שלי.
ישנו אחד, שערו שחור כעורב צורח בשמיים משמימים. הליכה כשל גבר
שרמנטי מסוקס. נלחצת לתוך ידך המוחצת, בתוך מיטתך המיוזעת.
בתוך מבט כחול צדדי אלחסוני אחד. ישבתי לצידך במיני תמים שרוצה
בחלוף עפעפיים אותי, לרצות כולם בלי יוצאים מהכלל. כזאת אני...
אותך קיבלתי על כל צורתך, הוויתך המכוערת מבפנים לחוץ. שותה את
עצמך לדעת כל לילה שחור מכהה חוש. בירה ראשונה אבדה העצבנות
וויסקי שני עימו ירדה ההתאהבות, ערק... בוגוס.
ריקנות שבואה לאחר מכן כבלון נפוח מתנפץ כרעם בשמיי. לעולם
כולכם עדי,
איני היחידה מפחדת. ימה סוערת ואני בתוכה מפוחדת משדיי
מהפילצות הגואות באופל שובות עיני ישן. חטא עבר לשווא מכה בך
בראש בודד, מושפל עד שתורם. בראי שמנה יחבקוך רוחות תאמיני
מאלוהים נשלחו מלאכים הפיות, מלאכים.
סבלנו הצגה על במה עקומה שיחכו לתת לך הזדמנות.
באונים, בחוסר שם ציחקקתי לעצמי על סחרחורת. אין כבוד, בוססתי
בחלומתי
על נשיקתך מרפרפת כולה מבטני למעלה לחזי מענג צווארי לתנוכי
אוזני מבוסס בנשמתי גופי, כאחד. יוצא שאינך רואה בי אנוש...
מפרפרת בתעלות עיצבי ראשי מחוסרת שליטה למולך, מול חיי, כס
השלמות. |
