מצאתי גור אריות.
לא זוכר היכן בדיוק, אבל די מהר הוא כבר היה אצלי בבית, בדירת
חדר חביבה.
והגור היה קטן ומתוק, אך שובב ופרא של ממש.
כל כך שמחתי להשתובב עימו ולשחק, אך היה זה כרוך במאבק של
ממש.
מיום ליום הלך הגור והתחזק, וזרועותיו נעשו מסיביות וציפורניו
שורטות,
אך הוא היה כל-כולו נמרץ ורצה רק להשתובב ולשחק, וכך גם אני.

ובחוץ המו האנשים, תוך שהתנהל שם איזה קרנבל חגיגי.
את הגור קשרתי בחגורה מבד, ויצאתי לי אל בין האנשים.
שם פגשתי בילדים שלשמע הדבר אודות הגור רצו מיד גם הם אותו
לראות.
חזרתי לדירה מלווה בילדים, והגור עודנו קשור, כולו פראי אך
משתוקק למגעם של אנשים.
הילדים הביאו אוכל רב והאכילו את הגור.

דפיקות נשמעו מדלת הדירה.
ניגשתי ופתחתי את הדלת, פנה אלי שוטר.
הוא העיר על כך שהמנעול אינו תקין, אך היה לו בשבילי מנעול דלת
חליפי.
כששמע את קול ההמולה שבקע מן הדירה, הוא תהה על המתרחש והצביע
לבפנים.
הבטתי פנימה וראיתי המון ברדק שנראה גם לי מוזר, אך הסברתי
לשוטר שהילדים פשוט מאכילים את הגור, והודיתי לו על העזרה.

כשסגרתי את הדלת וחזרתי לחלל הדירה, לא היה כול זכר לילדים או
לגור.
קרבתי לעבר המקום שבו הגור היה קשור, אך כל שנותר שם היה
שאריות בצבע אדום המרוחות על הרצפה והקירות.
התבוננתי סביב בפליאה, וראיתי מספר גורים קטנים המסתובבים להם
חופשי.
הבנתי שכלל לא היה זה גור כי אם גורה, שעם הזמן נעשתה ללביאה
והמליטה בדירה.

חיפשתי את הלביאה, אך מאחד הקירות של החלל הריק של הדירה נפער
כעת פרוזדור ארוך.
הלכתי בפרוזדור ולצדדיו הופיעו חדרים שקירותיהם אינם אלא חולות
ואבנים, וגובהם סנטימטרים בודדים.
טיפסתי על אחד הקירות שמימיני, ובפנים ראיתי גור אריות נמרץ
ההולך לו בחדר במעגלים, ומין תחושה של דה-ז'ה-וו פקדה אותי.
כך היה גם בחדרים האחרים שנתחמו מבחוץ על ידי שלל צמחים
ירוקים, ונדמה היה שהדירה הלכה והתמזגה עם הטבע הפראי.
חששתי שאת הלביאה לא אראה עוד לעולם, ואולי הפכה היא לחלק בלתי
נפרד מהדירה וממני.
אך לא נעלמה היא לגמרי, והותירה מאחור שלל גורי בר מרהיבים.

התעוררתי.


מבוסס על שבבי זיכרון מחלום שחלמתי...