אני -
רק מעטפת משכנעת אותי שטוב לי.
והמעטפת הזמינה מכולן - הפוך שלי. קיץ וחורף, שנת-לילה או
תנומת-יום. שמיכת הפוך שלי אוספת, אופפת, מרגיעה, מלטפת,
קולטת, מנחמת, מכרבלת, מחביאה. מעטפת מלאה.
150X200 ס"מ, זה נחשב "יחיד", אך הוכיחה את עצמה גם זוגית
להפליא. כשהמימדים קטנים, מתקרבים יותר אחד לשני. נעים בה
בשניים, נעים בה לבד, בחול, בשבת. אני מקפידה על כותנה אמיתית
בציפה ולא תערובת סינתטית זולה. או על פלנל מתמולל, בהתאם
לעונה. פוכי האוורירי מקבלני באהבה. זה כמו להכנס לאמבט מענג,
מה שאינני עושה, כי פוכתי לא תכזיב ולא תתקרר לי בהדרגה, וכי
היא מנעימה פי-כמה.
אבל מקלחת כן. חמה-חמה.
זו המעטפת השניה הברוכה. זילופים טריים ומתחדשים של מים
מרגשים, בעיקר אלו שמאדימים את הנימים אשר תופחים בעליזות
יתרה, ומתרוננים למגע המחמיא והרטוב. מקלחת חמה באריכות, נניח
בארץ נטולת דאגות-מים קיומיות, או בלי חשבונות (עירייה,
מקורות) - היא לבטח מעטפת מפנקת ונינוחה, לא פחות משמיכה. אבל
אני מתחשבת באילוצים, ונהנית ממה שאפשר בלי להגזים. בבתי-מלון
אני נסחפת טיפות, מתפננת קצת יותר, ומתנצלת רק בפני הכנרת
והאקוויפר.

והמעטפת הנוספת, אחרונה חביבה, ראשונה במעלה, היא זרועותיו
החובקות של איש אוהב, רצוי גם אהוב, אשר מפנים אותי לגופו,
לחיקו, לחייו, לחיינו, שמשלב אותי בעיגולו, שמצמיד את עורי
לעורו, שמגונן מכל העולם, ומחמם ומחבר, נותן כתפיים וגב,
מלפנים ומאחור ומהצד, מוחשי ונמצא, קרוב וטוב, חש וחשוב,
שמעביר בי זרמים של אושר רב-תאי, בחום ליבו ובידיו היוקדות.
אין ספק שכיף לי במעטפת הזאת.