|
המילים נכתבות מעצמן
כאילו היו כתובות מזמן
הרגש גובר והיד כותבת
המילים יוצאות מהלב
והראש כלל לא פועל
אני מאוהבת
וזה מרגיש כיאלו אני מרחפת...
לפעמים לא מקבלים הכל
לפעמים צריך להקשיב ללב שבפנים
בין מציאות לחלום
רגע לפני הדמעות
אולי נגמור כבר אם הכל?
עוד שניה מזילה דמעה
כי הלב לא מסוגל לשאת בכך
האם מהאושר או מהאכזבה?
לא ברור כרגע
כי זה צורך שקיים
ועכשיו?
לא נשאר כלום
לפעמים לא מקבלים הכל
לפעמים צריך להקשיב ללב שבפנים
בין מציאות לחלום
רגע לפני הדמעות
אולי נגמור כבר אם הכל?
ואני ממשיכה לברוח
ללכת כאילו אין מחר...
והשמש תזרח
אבל לא עליי [לא עליי, לא עליי]
ובטח, שלא על מעשיי...
לפעמים לא מקבלים הכל
לפעמים צריך להקשיב ללב שבפנים
בין מציאות לחלום
רגע לפני הדמעות
אולי נגמור כבר אם הכל?
לפעמים אני לא רוצה להרגיש יותר
לפעמים אני לא רוצה להרגיש יותר
לפעמים אני לא רוצה להרגיש יותר
לפעמים אני לא רוצה להרגיש יותר
לפעמים... |
|
|
אני באמת לא
מבינה את זה.
יום אחד החליטו
שלגמור זה מילה
גסה .פעם לגמור
היה בדיוק כמו
"לסיים" רק פחות
אבשלום קור.
להגיד "לסיים"
זה כמו להגיד
"ידיד",
מילים שפעם רק
זקנים היו
אומרים, מילים
שהייתי כותבת
בעבודות
בהסטוריה כדי
להרשים את
המורה.
שתי מילים
שמחליפות מילים
לגטימיות ביותר
שעכשיו המשמעות
שלהם השתנתה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.