אני עומד בתוך המון משולהב באיזו הפגנה על השד-יודע-מה. אני
מסתכל על חבר שלי שהולך אחרי העדר וצועק בגרון ניחר ואני חושב
שהוא דביל גמור ומיד אחרי שנלך מהמקום הנוראי הזה אני ישר חותך
איתו את הקשר. אני מסתכל על הבחורה מולי וחושב אם היא יפה. היא
יפה קצת, לא מדהימה, יש בה משהו. לא יודע, השיער שלה נופל
בצורה שנעים להסתכל עליה או משהו כזה. אני שואל את עצמי אם יש
לה בבית מישהו שמשכיב אותה לישון. כשאני מסתכל עליה עוד קצת,
היא לא יפה. היא לא יפה בכלל. היא די מכוערת. היא ממש מכוערת
אפילו. היא לא את בשום צורה. אני שואל את עצמי אם יש לך בבית
מישהו שמשכיב אותך לישון. אני רוצה להרוג את הבן זונה. כולם
ממשיכים לצעוק ולי נמאס. אני מסתובב והולך הביתה. אני מרגיש
רע. אני חיוור ורועד ומקיא, אני נכנס מתחת לשמיכה והעולם
מסתובב סביבי ב-40 מעלות חום. את בכל מקום, במיטה לידי, בתקרה,
במנורה, בנעלי הבית. הפנים שלך אורבות לי בכל פינה. אני מוציא
תמונה שלך מהמגירה ומתפשט. אני רוצה להפשיט אותך מהתמונה, אני
מגרד אותה ובוכה. אני שוטף את העיניים האדומות שלי, מחפש נחמה
בכימיקלים, אקמול או אקסטזי - זה לא באמת משנה. אני שותה. אני
אחוז טירוף. אני שונא אותך. אני אוהב אותך. אני רוצה שתלטפי
אותי, אני רוצה את אמא שלי. אני רוצה שאמא שלי תלטף אותי. אני
בוכה ומת. אני קם לתחייה, אני יוצא מהבית, אני הולך להפגנה על
השד-יודע-מה, עומד בתוך המון משולהב, מצטרף לצעקות בגרון ניחר.
מולי עומדת בחורה די יפה, אני צועק ססמאות ריקות ורוצה לצעוק
את השם שלך. אני לא צועק את השם שלך, אני הולך לדבר עם הבחורה.
היא די מכוערת בעצם. אני מסתובב והולך הביתה, אני משכיב אותי
לישון. אני אוהב אותך. אני שונא אותך. את כבר לא בכל מקום, את
אפילו לא באבק על השטיח, אפילו לא בזבוב שעל הקיר. אולי נשאר
קצת ממך במנורה. אני מכבה את האור.