|
מעברה השני של תהום
עינייך העייפות נעצמות
חולקות כבוד אחרון לרגע
רשרוש קוביות הקרח שבכוס
מכריז על מותו
והקבר הלא מסומן
מסמל עוד חירות שאבדה
וכבר נשכח הכתם שעל החולצה
וכבר נשכח איך היום
ידך רעדה לשבריר של שנייה
כשבמראה הביט בך מישהו
שהיה קצת מוכר אבל לא זכרת
איפה ראית אותו קודם
כך מעט מן השיבאס נשפך
והכתם פשה בחולצה
והאיש במראה ניגב אותו עם היד
מיישר תוך הרגל את הצווארון הלבן
ורציתי לצעוק אני כאן
אבל המילים נפלו לתהום
וההד שעלה על גדותיה
הציף את הארץ בכמיהה אינסופית
לסמוא בחשיכה
האביכה והטורפת
המקננת בענפי נפשך |
|
|
אבא שלי הוא
ערומקו, כן, הוא
ערומקו
אפרוח ורוד בימי
הזוהר של צעירי
תל אביב. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.