שוב אתה מוצא את עצמך מרגיש את הבינוניות של החיים.
אתה אומר לעצמך - לא יכול שזה כל מה שיש פה.
אתה מתכנן את זה טוב טוב.
את היום שבו תגמור את זה ותתחיל לחיות.
את הרגע שבו תהיה חופשי ותתחיל לחגוג.
אתה מחכה לשניה שבה תוכל סוף סוף לטעום מהשפע שאתה רואה בכל
מקום, בכל פעם שאתה יוצא מהבית.
קצת בלונד,
קצת ברונט,
קצת ציצים עצומים כמו שלחברה שלך אין,
קצת עם המכוערת ההיא שאתה יודע שתבוא בשניה שתשרוק. ההיא
שיודעת לזיין אותך כמו שרק מכוערות יודעות לזיין.
עומד לך רק מהמחשבה על כל הבחורות שיחכו בתור כדי להכנס למיטה
שלך.

לרגע אתה נזכר בתקופת הבדידות שהגיעה אחרי שהלכה החברה הקודמת
שלך,
אבל מיד אתה מזכיר לעצמך שאתה הרבה יותר שווה עכשיו.
כבר יש לך דירה בתל אביב ואופנוע חדש - מה צריך יותר מזה?

ואז אתה משתחרר ויוצא לאויר העולם שחשבת שאתה צריך לנשום לפני
שתיחנק.
וברגעים הראשונים, אתה מרגיש כאילו נולדת מחדש.
חודש לוקח לך ללמוד שוב את מה שלמדת כבר כמה פעמים בעבר.
הבלונד גורם לך להרגיש את הבדידות והברונט את הריקנות העצומה
שהשתלטה במקום האהבה שהיתה.

והציצים הגדולים? נפולים.