היא התחילה בחמישה צעדים של הליכה בעיניים עצומות.
היא לא יכלה יותר מחמישה,
העיניים היו נפקחות מאליהן.
הצעד הראשון והשני עוד היו בטוחים
ממש כאילו היא עוד יכלה לראות,
השלישי והרביעי מתוחים יותר
ובחמישי היא היתה מתנודדת
רגליה איבדו את האחיזה במדרכה,
הזרועות התרוממו מבלי דעת בכדי לאזן
והעיניים היו נפקחות.

אבל לאט-לאט חמשת הצעדים הפכו לשישה
ולשבעה...
אחרי שבועיים היא כבר יכלה ללכת בעיניים עצומות
מעמוד חשמל אחד למשנהו לאורך הרחוב
בלי לאבד את שיווי המשקל בכלל,
רק הידיים עדיין נשלחו קדימה לפעמים
מחפשות את עמוד החשמל הבא.

אחרי כן היא הלכה את הרחוב כולו.
היא כבר למדה ללכת ישר בלי לסטות לצדדים,
כשהעיניים עצומות החושים האחרים מתחדדים.
היא אמדה את מיקומה ביחס לקול פיכפוך המכוניות
בזרם הכביש המהיר שלצידה,
מן הצד השני היתה התעלה
תחומה במחסום פלדה נמוך.
היא למדה לחוש בהבדל התחושתי
שבין האדמה הדחוסה והרוטטת מצידה האחד
לתהום הריקה שמן הצד השני.

אבל הכי היא אהבה
ללכת בעיניים עצומות
בסמטאות האבן של העיר העתיקה,
לחוש בנוכחות קירות האבן הקרירים קרוב ללחי ולזרוע.
לפעמים הם היו מספרים לה סיפורים,
הקירות.
ישנם דברים ששומעים רק בעיניים עצומות.

עכשיו היא כבר לא היתה מאבדת את שיווי המשקל.
היא הלכה ברחובות בחשיכה מבחירה הזאת שלה
ורק התנודדה פה ושם כשנאלצה לפקוח את העיניים
כדי לחצות איזה כביש,
ולפעמים גם אז לא פקחה.
באותם ימים בהם הרגישה מתה במילא
(אבל לא היו רבים כאלו).

תופעת לוואי אחת היתה לכל התרגיל המשונה הזה,
אותו כפתה עליה איזו קריאה פנימית לא מובנת.

האנשים.

היא ראתה אותם
בעיניה העצומות,
ראתה בבירור
ממש כאילו היה עורם הנוקשה, שקוף וחדיר כאוויר.
היא ראתה את הכל
את הפחד,
את הבדידות,
הכאב
ונגזרותיהם
את הכוחניות, את הכלימה, את הרעש הנורא!
בליל החריקות המחריד אשר בקע מן הליבה המדממת.

היא ראתה גם את היופי, את הרעות והחמלה,
למרות שאלו היו נדירים.
ופעם אחת ראתה אהבה.

פעם אחת.

אהבה.

אבל כשהיתה פוקחת את עיניה  
שב העור הנוקשה והמחוספס
להיות מוצק ואטום כשריון פלדה,
והיתה מביטה באדם הזר העובר למולה
ולא רואה דבר,
נשענת ביד אחת על הקיר שלצידה
בשביל שיווי המשקל.

היא התחילה בחמישה צעדים של הליכה לאחור
היא לא יכלה יותר מחמישה,
הגוף היה מסתובב מאליו.
הצעד הראשון והשני עוד היו בטוחים
ממש כאילו היא הולכת קדימה,
השלישי והרביעי מתוחים יותר
ובחמישי היא היתה מתנודדת.
רגליה איבדו את האחיזה במדרכה,
הזרועות התרוממו מבלי דעת בכדי לאזן
והגוף היה מסתובב.