הידעת
בלילות הכי קרים
נערמות להן שמיכה ועוד שמיכה
וזרועותיי חובקות חזק את הכרים
כרים תפוחים גונחים בחשיכה
עשן הקטורת מתערבל
בעשנה של הסיגריה הדלוחה
ולאור ירח, מן העשנים
עולות באוב פני עלם בדמותך
אתה מביט בי בעיניים זוהרות
ופתאום, כמו לא הייתה כלל חשיכה
גם הכרים נעזבים מנוכרים
כשאתה נכנס מתחת לשמיכה
ושם מתחת, עושה אתה דברים
שלשמעם היו באים במבוכה
כל קוראי השיר החסודים
ומסמיקים כעגבנייה נאלחה
הידעת
הלילות הכי קרים
לא קרים בכלל כשהם איתך
אפילו הכרים מאושרים
לשכב איתך מתחת לשמיכה
עשן הקטורת מתערבל
בעשנה של הסיגריה הדלוחה
וקולך הרך רוקם לי סיפורים
סיפור ועוד סיפור עד הזריחה
אך אז מביט אתה אל החלון
נאנח ומחייך חיוך עצוב
ואני עוצמת את עיניי, ידעתי
עשן היית ואל עשן תשוב |
