עומד ורואה את האור, ונזכר בפנייך
קרני שמש ראשונות מבציעות, נזכר במצמוץ עינייך
אור ירח משתקף על המים, נזכר במגע שפתייך
פרפר לילה מהופנט מעופף לכיוון אור מנורת הלילה
אחוז בטראנס רדיפה אחרי החום
אינו רוצה לעזוב, רק לא ללכת משם
לפעמים חום האור כל כך חזק
פרפר שרוף, חרוך נופל חלל על הרצפה
יושב ונזכר בפנייך, אני רואה את האור,
שהיית בחיי
נזכר במראה מצמוץ עינייך, בסוף הם חדלו ונעצמו,
בניגוד לאהבתי כלפייך
מדמיין הרגשת מגע שפתייך, אורות דמדומים סוגרים את היום,
כפי שסגרת בפני את שערייך, ברצון לעוד אך אין יותר להשיג
פרפר לילה מהופנט מעופף לכיוון אור מנורת הלילה
הייתי אותו הפרפר שכה רצה וחיפש רק להיות בקרבך
וכשחשבת שמאסת, האור שלך אותי שרף
כפרפר שרוף כנפיים נפלתי לרצפה הקרה חלל
לא ארגיש געגוע, לא עצבות או כאב
לבי כבר מת |
