נובה יצחקובנה / קולות זרים |
שטפו אותך מכאן
רוחות סחפו
אל לשון ימה סוערת
אך שבת להיות
ממצולות הזמן
שדות פרג משכרים
לכדו ילדה אחרת
קסמם אבד
ואין עוד כוח בקולות
מנחה גרונך שלך
הדרך לפניך
והגבורה שבהרים
נמוגה אט אל החולות
בהם פוסעות בביטחון
כפות רגליך
ובא היום שבו
אמרת לו אל תחזור
למרות שכשהלך
פרצת בבכי
אז על שפתיך
נשמתך חרתה באור
בגרת ילדה
עתה עמי נא לכי
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|