אז חיים ויופי. והכל מלא בהכל, רגשות מעורבבים וחוויות שונות
שאתה עובר וזוכר לתמיד. תמיד. תמיד. מילה שמהדהדת בראש,
ומדמיינים שמבינים את משמעותה, אבל לא.

אז חיים, ועושים כלים, וחיים ושוטפים רצפה, וחיים ובוכים וחיים
וצוחקים והעיקר שחיים קצת באמצע. העיקר שחיים, רק לא למות. רק
לא לא להיות. לחוות, להסתכל, לדעת מה קורה סביבך. הפחד העצום
הזה מהלא נודע משתלט על העולם כולו, בלי לפסוח על אחד.
צריך להודות לאל שאתה חי, הם אומרים. חייבים, אחרת, אחרת.
ולמשפט הזה אף פעם אין המשך.



מחכה להמשך.