מתחילה עם מילה, ועוד אחת
מין חזון מעורפל
חוזרת וכותבת
מה שיהיה, מה שהיה
מה שעדיין ומה שעכשיו
כותבת מילים על מילים
משפטים, עמודים
דפים נערמים, כדורים. סל!
הראש קודח
הגלגלים זזים ללא סוף
הנה והנה...
ופתאום אל מול עיניי רואה
חלום.
נרקם לפניי חזוני.
ופתאום אלו לא רק מילים
ופתאום אנשים, דמויות ממשיות.
ופתאום הם צוחקים
פתאום בוכים...
חיים מצבים שיצאו ממני,
מנבכי נשמתי.
רוצה לצרוח.
מפחדת, מתרגשת.
רוצה לקרוא, לפרסם להתגאות...
אך מתביישת, כי זה כל כולי
זה אני שם. אני.
וזה יוצא החוצה, כמו נשימה ראשונה אחרי שנים מתחת למים.
נושמים לרווחה...
עד לפרויקט הבא. |
