1. קומו ממושבכם חברי תלמידי האמת
פרופסור ניטשה נכנס אל האולם
זהו השיעור האחרון לפני החופש
זו היא ההרצאה האחרונה והגדולה
שתשמעו מפיו של הנביא
לפני שתזכו לגאולה.

2. כמה רך הקול החודר ומחלחל בך
כמו מבט העיניים שהאור הכאיב להן כל כך
עד שפנו פנימה כנגד עצמן
להתבונן עמוק עמוק אל תוך הנפש
אשר לטשה אותן בלי מנוחה.

3. ולפתע קם הדמון ומכה בגונג
מבשר כי עלינו לחיות את הכל
עוד פעם אחת ועוד פעמים רבות לאין מספר
את הכל בדיוק כפי שכבר קרה
והוא איננו מרשה שום חידוש בעולם כלל
נגזרו משכבר כל כאב כל עונג וכל מחשבה
נגזר עליך לנסוע שוב בכל הרכבות בהן נסעת
לעצור באותן תחנות באותן הערים
ולישון באותם חדרים קטנים ולא מוסקים
באותם חורפים בהם אצבעותיך כה הכחילו מן הקור
עד שנבצר ממך לכתוב את מחשבותיך.

4. מדוע אתם עומדים כך ומשתאים
כחבורת בוטניקאים העומדים
אוחזים במגדירי הצמחים שלהם
לפני מין צמח לא מוכר?
אל תעמדו כך בפה פתוח
הודו לפרופסור העייף שבא ללמד אותנו
כיצד מתפלספים בעזרת פטיש.

5. הוא ישב במערה שלו שעל פסגת ההר
רק הוא לבדו לבדו לבדו
עד שהיה לא מוכר כלל אפילו לעצמו
ובערגתו אל האלמוות ביקש לרשת את האלים
כל האחרים מלבדו לא היו אלא אנושות.

6. אבל כשהיה חושב על מישהו יקר לליבו
מכתב מאותו המישהו היה מייד בא לדלתו בנימוס
האם היה זה אותו כוח נבואה שניתן לו?
או האלים הקשישים שמיהרו להגשים את משאלת הלב
של יורשם עול הימים? ואולי הזיה נעימה
אשר בקעה ממצח הבדידות...
כך או כך לא נעלמה מעין הפילולוג אותה קרבה לשונית
שבין בדידות לידידות.

7. קומו ממושבכם חבריי תושבי קרתגו
ניטשה קיסר יוצא מן האולם
ניפרד בחיבה מעל האיש שנגע באמת
בה אולי עדיף היה לא לגעת
עד שהפך לו השיגעון לבדו
התרופה לידיעה.