מהו הזמן? האם אלו המחוגים הנעים בשעון? האם זהו החול הגולש
לאיטו, ממעל עד התחתית,בשעון החול? האם אלו המספרים המתחלפים
במהרה בשעון האוטומטי הכרוך על פרק ידי? האם הוא הווה, עבר או
עתיד?

כיצד ניתן להבחין בזמן? האם בעזרת תמונות ילדות של סבתי בת
ה80? ואולי בעזרת הקמט החדש שהופיע על מצחי? אולי זהו אחי
הקטן, שנולד רק אתמול ועכשיו הוא כבר נער צעיר?

מה תרומתו של הזמן? האם הוא תורם להתפתחותנו, או שמא מוריד
אותנו לטמיון? האם הוא מביא חיים, או טומן אותם בחול? האם הוא
מתחיל אהבה, או או גונז אותה ומשאיר רק זיכרון?

מה משמעותו של הזמן? האם מאית השניה תתרום לחיינו במידה
משמעותית? או שמא זהו תפקידן של הדקות? ולמה אנו זקוקים לשני
אלה?

האם אכן הזמן אינסופי? או שהוא רק זמני, כמו כל דבר בעולם
הזה?


אם הזמן יסתיים בבוא זמנו, אזי גם אנחנו וגם מערכת השמש. גם
היקום וגם העולם הבא.

אך האם יכול הזמן להסתיים, כפי שמראה החול בשעון החול? האם אין
הוא למעשה מחליף צורה, כמו כל אנרגיה לשמה?

האם תמיד יהיה המחר לסמוך עליו?

שום דבר אינו צפוי מראש, ועם זאת אנו נוהגים לתכנן תוכניות.
האם תמיד אנחנו יכולים לנצל את הרגע? ואולי ישנו גורם מגביל
אחר?

האם באמת הזמן הוא הרופא הטוב בעולם, או שמא הוא הקברן המוכשר
עלי אדמות?


אני תוהה ומתבלבלת עוד יותר. האם הזמן שביליתי בכתיבת הקטע הזה
היה לשווא? מה קורה עכשיו בצידו השני של העולם? ומה אצל כל
אהוביי?

יש כל כך הרבה שאני לא יודעת, ועם זאת כל כך הרבה שכבר חוויתי
ולמדתי. וכל זאת בגלל הזמן. האם אני צעירה מדי, או בוגרת?

הכל יחסי, עולה לי התשובה.

אני גם ילדה וגם בוגרת. הזמן מביא חיים, אך גם לוקח אותם. הזמן
מדכא ולעיתים משכיח. הזמן מביא מלחמות ומסיים אותן בהחלטה של
שניות. הזמן הוא כאן ועכשיו, אך לפעמים הוא נעצר בעבר או ממשיך
מהר מידי לעתיד.

ומה נותר לנו לעשות, אם לא לחיות? ללמוד מהעבר, לחיות את ההווה
ולהביט בחיוך מזמין לעבר העתיד. לקבל החלטות שטובות אך ורק
לנו, ולהשלים עם מי שאנו ועם מה שהזמן מביא. כי אם יש משהו
ודאי אחד בעולם הזה, זה הרגע הזה.