ישבתי גלמודה מאוד
בליל סתווי סגריר
כיסא לי אדן החלון
ומבטי בעיר,
סופרת כבש שוב ושוב
אך נמנומי רחוק,
הכבש - הוא נרדם מייד
וכבר ישן עמוק.

תרחיש אחד שאז קרה
נדמה - אה, מיוחד...
נראה כי את הלבנה
אי-מישהו חמד,
אך לא סתם לקישוט -
כארוחה! הו אללי,
כמו הביסקוויט הנח לצד
כוס התה שלי.

כך איזה שד נגס בו
בגופיף החללי
ומלעיסות השד
נמלט פירור זהרורי,
והפירור נופל עכשיו
פירור ירח זה
ובא בחלוני
מצא משכב בכוס התה.

כן הפירור קטן היה
וזה שלא ידע
בנקל יחליפו בצל
או סתם פירור עוגה,
אך קטנותו של הפירור
בי לא תשטה!
כי אט לאט האיר הוא
את כל דופן כוס התה.

נעצתי עיין פעורה בכוס
טרה-לה לה
והם סתם נעצו בי
את עינם בחזרה,
אחד ועוד אחד
קטנטנים הם להפליא
עשרות בריות סנפיר
בכוס התה שלי!

כמה לבשו מגבעת
כמה עישנו סיגר
כמה נראו כחתולים
עד כמה שאפשר...
היו בהם גבוהים מאוד
היו לובשי סנדל
היו בינם גם חלק
שלא היו בכלל.

הנה אחד בחפתים
נראה כדג שיחה
ראשי על צווארי הדל
נכפף בחשיבה,
איזו הרשת היא
אשר תלכוד תשומת לבו?
תחבתי אצבעי לשם
הקשתי בגבו.

כוונתי הייתה טובה
אך הוא נדחף הרחק
והסתחרר בזרם
והזרם בו שיחק,
במערבולת שבזכות
האצבע הכבדה
את כוס התה החם שלי
מבלי משים פקדה.

"היי, בלי ידיים גברת"
שמעתי קול קורא
בראשונה נדמה לי
כנשמע בלתי נראה,
הבחנתי, בשולי הכוס
ישב דגיג בצבע החציל
שאלתי "איך קוראים לך?"
אמר לי "שמי הוא שמיל".

"אם כך, אמור נא שמיל,
מה שמו של הקטן - זה שם?"
אמר לי שמיל "הן זה ברור,
שמו שמיל, הם שמיל כולם!"
עיניי כירחים
מלאו בפליאתי,
כמה רבים דגי השמיל
בכוס התה שלי!

שוחחנו אז שעה יפה
במשעולים של 'הא'
ולפרקים מזמן לזמן
שוחחנו בלי מילה,
דיברנו בלי דיבור
בארץ 'דא' ועל חופה
היינו כמשוטטים
ברגל יחפה.

נגסתי חצי ביסקוויט
בחצי אנחה
"הו ידידי" אמרתי
"מה יפה היא השעה!"
אך פתע לי נדמה השמיל
חיוור יותר מדי,
"מה יש, הו שמיל", דובבתי
"וכי למה תאמר איי?"

"קרקור ארור"
אמר לי שמיל,
"מטריד את קיבתי.
עוד לא זכור לי שפגשה
רעב כה אמיתי!
אולי הגברת..." אז
הוסיף בקול דקיק,
"תואיל, בטוב הלב
לתת מעט רקיק?"

הביט בי הוא, עיניו גדולות,
תלויות בגוף קטנטן.
איזה מראה מציק!
דג חסר שומן...
ועוד כך שעמד נרעד
סנפיר לוטף טבור,
עיניו נחות על הרקיק
זה חצי הגמור.

שני גרם הביסקוויט
פוררתי בין אצבעותיי
"זה זהו, זה מספיק"
כך שמיל קרא,
"כן זהו, די!"
נגוס נגס השמיל הלז
נרעד בהנאה,
סיפר לי על מתי שאז
ופלא שראה.

שוחחנו עוד שעה קלה
הייתה שעה יפה
ושמיל תפס תנומה
בערך חצי מסופה.
אודה שגם אני כבר אז
הייתי עייפה
כיביתי את הנר
צעדתי כפופה,

פיהקתי.
הנה מיטתי,
מרחק חצי אמה.
את כוס התה שלי
אגב,
לגמתי עד תומה.