הזקנה
יושבת על ספסל בחושך בפינה
יושבת על ספסל שקטה ובודדה
יושבת על ספסל כנועה ורכונה.
יושבת על ספסל זקנה ועצובה.

זוכרת היא ימים טובים.
גאה, יפה, זקופה הייתה , פאר המשפחה.
ביום שישי בערב , שולחן שבת נרות דולקים.
הילדים סביבה עומדים באמא מביטים.
והיא אל השולחן ניגשת ובעיניה אור.
והיא את בנה מתן חובקת ובשפתיה רון.

יושבת על ספסל בחושך בפינה
יושבת על ספסל שקטה ובודדה
יושבת על ספסל כנועה ורכונה.
יושבת על ספסל זקנה ועצובה.

עברו חלפו שנים מתן אשה נשא.

שירי " הזקנה "

הסיפור שמאחרי השיר

שעת בין ערביים ערב ראש השנה

רחובות העיר עמוסים וצפופים.

אנשים נחפזים עמוסים בסלים

את ערב החג מכינים

ובפינת הרחוב ישבה זקנה בספסל

נראתה מנותקת מהסביבה

והסביבה הייתה מנותקת ממנה