כותב מיליוני שירים וסיפורים
ואף שיר או סיפור אינו מצליח לתאר אותך.
כותב מיליוני לחנים וקוטף לך פרחים מיוחדים
ואף לחן או פרח לא מחזיר אותך אליי.
למה את רחוקה אני שואל,
למה אני לא אתך,
כי את בלונדון כמו שרצינו להיות.
אני נשארתי כאן, תקוע
בין שתי מכוניות, אחת מצפצפת מאחוריי
והשנייה לא זזה מלפניי.
מתעלם מהצפצוף וחושב היכן את נמצאת,
אולי באיזה קניון, מבזבזת הרבה כסף,
אולי אוכלת במסעדה יוקרתית, אך כמובן
לא יותר מדי, בדיוק כמה שצריך.
לבושה בקפידה, בצורה שרק את יודעת.
יושבת בשולחן ומכינה לעצמך פתקים:
- לקום ב-5:30
- להכין תה צמחים
- להכין דברים לעבודה
- לעזור לשכנה עם התינוקת
- לנגן 20 שעות
- ללכת לשחק טניס עם דנית
- ללמוד לעבודה בהסטוריה
- לעבור על כמה דפי מוזיקה ולסמן כל מיני דברים
- ללמוד לתולדות המוזיקה
- ללמוד עוד קצת
- ועוד קצת...
- ואפילו עוד קצת...
- לרכב על אופניים 10 קילומטרים
- להתקלח
- לאכול ארוחת ערב משפחתית
- ללמוד עוד...
- לנגן עוד 20 שעות בערך
- לישון
שוכחת שאת בלונדון, בחופשה, בלי מטלות ודאגות
ובכלל שכחת למצוא קצת זמן בשבילי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.