|
כשעצובים הם לא מפנים את מבטם
כל עוד צחוקך לא תם
עם שמש בריסים ובוק בפלאפון
את תכשפי אותם
עם אש על הפנים וגם עם מיקרופון
את תכשפי אותם
אל תעבירי מן הקן יונים
שלא למדו לצחוק
אל תיכנעי לזבל הקניונים
אל תברחי רחוק
אל תאמיני לבוני הבניינים
אל תברחי רחוק
כשאנשים אז את שירם קורעים
הלילה שוב שלם
אבל לנשמה אין רמקולים
שקטה היא תעלם
וכמה כוח יש רק בשלוש מילים
שלא רוצות להיאמר
וגם אני שוב לא אפנה את מבטי
כל עוד צחוקך לא תם
עם שמש בריסים ובוק בפלאפון
את תכשפי אותם
עם אש על הפנים וכן, עם מיקרופון
את תכשפי אותם
("תן לעולם את מיטבך, ויתכן כי זה לא יספיק אף פעם. תן לעולם
את מיטבך בכל זאת"). |
|
|
צבוטאותי
וקוטאותי צעדו
לקרמטוריום,
קוטאותי ניסה
לברוח, ירו בו,
וצבוטאותי הובל
כצאן לטבח.
מי נישאר?
מעניין ת'סבתא
שלי!
אחמד אחמד,
בגרסה משל עצמו
למלחמת העולם
הכי שנייה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.