ברגעים של שעמום
מרתיחה את הקומקום
לעשן הפסיקה מזמן
אלכוהול שותה רק בבר

על דף לבן מציירת
פרצופים, ורדים וציפורים
אל הקומקום לאט ניגשת
בראש מלא בהרהורים

היה לה אבא ואבד לה
אך לא הספיקה להיפרד
כמעט שנה שלמה חלפה
והד קולו בה מהדהד

מוזגת מים, נענה מנטה
הטעם לא כמו שהיה
העוגייה נראית קצת מתה
בין מציאות להזיה

השקט שוב חוזר לחדר
ומחבק אותה חזק
לוחש לה: "יהיה בסדר
אני איתך, את לא לבד"

מביטה בו ונזכרת
בירח המלא
ועוד שיר לו מחברת
להרחיק את הכאב.