באמצע הלילה זורקת הכל מהחדר
הדברים שלך מתעופפים לכל עבר
אתה משקר ואומר שאתה בסדר
ואני מכינה לאהבה שלנו קבר

מלטף כמו פעם באותה העדינות
אלא שבפנים נותרת ריקנות
דוממים בחושך לנוכח המציאות
עדיין לא מבין שעשית טעות

מתנהג בקרירות ואז מצטער
מחבק כאילו אין דבר שאתה רוצה יותר
יושב פה ומספר לי שאצליח להתגבר
אבל בעינייך לא יכול לשקר

חוזרת הביתה לא מצליחה להירדם
מתקשרת אלייך רק לשמוע אותך נושם
מדבר במתיקות והלב מתחמם
ואז מנתק והקו נותר דומם

ואני כאן לבד בשעה מאוחרת
מדפדפת באלבום שנשאר לי למזכרת
כל התמונות, כמה הייתי מאושרת
ועכשיו לאט לעצב מתחברת

מתרחקת ממך כדי לא לשקוע
עם הזמן מתרגלת דמעות לבלוע
אמרת דברים שלא רציתי לשמוע
מי אתה חושב שאתה כך לפגוע

משחקת משחקים לא להיראות חלשה
ליצור איתך קשר לעצמי שוב מרשה
כאב בכל הגוף ונשארת אדישה
והקול נסדק עד כדי לחישה

ואתה מפחד ואומר שמוזר
ואתה נשאר חזק ולא נשבר
אבל אני יודעת שזה לא עבר
שגם אצלך החלל עוד לא נסגר