הוא היה והוא נלקח, כזה מצב עגום,
הוא מת כמו גוזל שפשוט היה המום,
לא הכיר את החיים שהיו פתאום יפים,
לא הכיר את החברים,
לא הכיר את הרוצחים.

אבל הוא מת בן 17 ולא ראה עוד כלום,
כי לכל מה שקרה הוא היה ממש אטום,
אין עונש על טיפשות, יש עונש על בדידות,
אפילו שבסוף - כל אחד ימות.

כמו עוף ללא כנפיים, כמו איש ללא חיים,
גופה שצפה על המים ושוב בעיתונים,
הוא כבר הגיע לשמיים, לפני החברים,
וההורים שלו בינתיים הלכו לקנות פרחים.

אבל הוא מת בן 17 ולא ראה עוד כלום,
כי לכל מה שקרה הוא היה ממש אטום,
אין עונש על טיפשות, יש עונש על בדידות,
אפילו שבסוף - כל אחד ימות.

ואת החור שנשאר לא ניתן לסתום,
ורק קבר שעומד ולא זז מהמקום,
זכרונות וחוויות, קלטות אלבומים,
זה מה שנשאר והוא עוד לא בן עשרים.

אבל הוא מת בן 17 ולא ראה עוד כלום,
כי לכל מה שקרה הוא היה ממש אטום,
אין עונש על טיפשות, יש עונש על בדידות,
אפילו שבסוף - כל אחד ימות.