|
עלטה עומדת
בחדרו של המשורר
לחה וסמיכה כערפל
בקרבה אל מזבח עבודתו הוא רכון
נע ונד בכיסאו כמתפלל
בלי שים לב הוא נוסך
בנוצתו הלבנה
טיפות דיו על קרנות המזבח
ממלמל מזמורים מן הים השחור
ממלמל ומיד שוכח
החלון פתוח
בחדרו של המשורר
ודרכו נושבת רוח
היא כאם משכיבה אוצרות יקרים
על הדף הלבן לנוח
הוא לוטש מבטו
בשכיות החמדה
עוטפן בכנף מעילו הקרוע
פנינים כה יפות מן הים השחור
אותן מביאה לו הרוח
הגשם יורד
בחדרו של המשורר
גשם מלוח וחם
מאיים לכבות את להבת הנר
הדולק בחדרו לעולם
הוא אוחז בחוזקה
בקרנות המזבח
עיניו בוהקות בלהבה
רבים לא שבים מן הים השחור
זה הים אשר שמו אהבה |
|
|
שוב פעם איזה
זוג אידיוטים
(אחד - השניצל -
הוא קרא לעצמו,
והשני משהו
פופק?) חושבים
שאם הם ישלחו את
אותו הסלוגן
מאתיים פעם אני
אאשר אותו. מה
אני פרייר?
דווקא לא
אישרתי. פרנציפ.
אפילו שחלקם היו
ממש בסדר.
זה שמאשר את
הסלוגנים לא
נכנע לאיומי
מציפים, מתעלם
מחמישים מטר של
דפי פקס טרמיים
משובחים שהלכו
לעולמם על פארש
ומשיב מלחמה
השערה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.