הלוואי שיכולתי
לקחת דברים מסוימים מהעבר
ולהוריד אותם לארכיון.

לתייק אותם בקלסר שחור ועבה
לחורר את הדפים
ולסדר אותם יפה בחוצצים לכל נושא.

להניח את הקלסר על המדף
ביחד עם עוד אלפי קלסרים כמוהו
כאילו שהוא אחד מהם.

וכמו כולם, לתת לו לשכב שם לתמיד
להעלות אבק
להצהיב דפים
להבלע בין כל הקלסרים.

מבלי לחטט בקלסר הזה בכל רגע נתון
מבלי לנסות לחפש בו דברים שאין.

מבלי לחפש אחר תשובות של למה,
בשביל מה ואיך,
בין השורות ובין הדפים,
מבלי לנסות להבין
למה אני מי שאני
פשוט לחשוב
שזה רק עוד קלסר בארכיון
ותשובות כאלו אי אפשר למצוא בסתם קלסר.

הלוואי שיכולתי
אבל איני יכולה.

כי הדברים האלו, הדברים מן העבר
הם טבועים בי
הם איתי בכל רגע
בכל נשימה שאני נושמת
בכל מקום שאליו אני הולכת
בכל שמחה שאני מרגישה
בכל עצב, בכל כעס

הם - אני.


הלוואי שיכולתי
להניח לעבר
להיות
עבר.