נתת כל שיכולת לתת

והזמן עבר אותך בלי לשים לב

חיית בשביל אחר

והוא בתמורה עזב אותך לרעוב למעט מגע אנוש

בעוד הוא המשיך ואתה חיכית למקרה שאותך יצטרך

בעוד הוא מספר מה קרה פה ומה קרה שם

אתה מתחיל להבין שכל הזמן היה סתם

ואתה נתקעת בנקודת הזינוק

בעוד הוא סיים ועבר למסלול אחר

ואתה לבד מתכנן ודואג שיהיה לו טוב

והוא אולי מתקשר, אך לא מפתיע

בא אותו לחבק אבל בשבילו זאת פדיחה

רק מתי שבא לו פתאום אותך מפתיע

אמור משהו אחד לא במקום

ותגלה שהוא לא מכיר אותך

וכל הזמן של ביחד בעיניו זה כלום

למה המודה החברתית כה אטומה

מה קרה לאהבה שהייתה פעם חופשית וחמה

ולא קרה ומעט מתלהטת בין משחקי הכוח

פני מגזין ושכל תואם

מרגיז לחשוב שרק סקס הוא הקובע את היחסים

מה קרה ללהחזיק ידיים או לבהות בשקיעה הנושנה

או להרגיש את פעימות לבו של בחיר לבך

ברגע מתוק מוריד מכנסיים וזה כל מה שיש

מפסידים את החשוב, שומעים רק מה שצריך כדי לזרז עניינים

פועלים לפי רוטינה וחושבים עם האיבר

ועוד אהבה כוזבת בשל אי התאמה

עוד לילה לבכות במיטה

בכלל לא צריך לקרוא לזה אהבה אלא הרגל

במילים ריקות וחסרות רגש אומרים מילים מתוקות

האם רק לזה נותר לצפות

או שאולי הרגש קיים ומעלה תקוות

אך איזה תקווה יש כשאתה לבוש במסכה

להסתיר את העיניים שלא יראו אותך

ושוב ריב בשביל שליטה

ושוב ברוגז ומקטר בלי הפסקה

למרות שאותך רוצה אני להרגיע אני יודע

שאם אוותר יהיה רק יותר גרוע

בעוד האגו שלך אומר להילחם

מה אומר לבך או שאינך מקשיב לו

בשל היותך נכון או אולי זה הפחד להיחשף ולהיות פגיע

אז דפוק וזרוק וחוזר חלילה

למה לעשות משהו בלי תחושה

סתם כי זאת המדינות של התקופה

או שמא זו אהבה כמו שכולם אומרים

מניח שלא כי מי שאומר זאת אלה רק החרמנים

קשר שאמור להספיק לשנתיים נמשך שלוש שעות

ואחריו נשמעת טריקת דלת השירותים

לא, אני מניח שבחברה כזו אהבה היא מושג קר

שאי אפשר להחזיר לחיים

על אף שמזכירים אותה היא אינה קיימת

מתבונן אל האופק ורואה בכל תפארתו את העולם המחורבן וחסר הרגש

מקווה ומחכה לקול מבחוץ שיגיד לי שאני טועה או שאיני לבד