עשרים וארבע שנים עברו בין מצמוץ למצמוץ, כשרגע האמת מגיע אני
מתעופף לי, מבין אחרי כל הזמן הזה ומתחיל לחשוב מה היה קורה
אז, למה אנו צריכים רמזים במקום לקחת נשימה ולהגיד מה אנו
מרגישים? הפחד החונק מלהיפגע אך איך אני אמור להבין שכשאת
מגרדת בראש זה אומר אני אוהבת. אחרי שנים, כבדרך אגב - הייתי
דלוקה עליך. איך הייתי אמור להבין? אני חשבתי שאולי יש לך
כינים, שואל למה לא אמרת ואת אומרת נתתי רמזים, עשיתי עיניים,
מה זה אומר?! ביקשתי חביתה... עשיתי שפת גוף ואני הייתי לכוד
בעינייך ועדיין לא ראיתי רמז, אולי בפעם הבאה שפת סימנים. אני
ביישן מטבעי, מפחד לנסות, אחרי הכול כשמדובר בדבר כה מורכב חכם
ואלוהי שנקרא נשים איך אתן מצפות שאנו נבין רמזים. לכל מילה
שלכן אלף פירושים, אתן מנתחות כל אירוע שקורה לכן בחיים, אז
אני מבקש שמישהי מכן תוציא ספר - מדריך הרמיזות להתחלת קשר או
מדריך הבליין בגלקסיה. |
