(15 אוקטובר, 2007, ג' מרחשוון, תשס"ח)
בימים ההם -
לא ידענו כאב ופחד;
לא סבלנו מחסור
של שמחה ואושר.
חלמנו בדידות ביחד
במשחקי-ילדות ותום.
יתמות תמימה עטופת אהבה
סביב כיכר הומה
של ברווזים,
חום ותקווה עטויים בחומה
ומים שקטים
שוצפים ללא ברזים.
בימים ההם -
שדות מוריקים, עצים ופרחים
עמק רחב-ידיים וזרועות
רועי-צאן וכבשים,
ואל-אדון על כל המעשים
כמו משגיח בעיניו אשר רואות:
פשטות, אושר ותקווה.
שמש חמימה מחייכת בליטוף,
ילדים בכל תוחלתם מתחלקים
חיים לבד ביחד, בשיתוף,
בתוך צעצועים מתפרקים
ובובות קרועות -
בימים ההם,
ימי התמימות והחום.
בימים ההם,
הימים שלפני המלחמה.
|
