זהו כתם לבן על קיר שחור
אלה כל הדברים שזנחתי מאחור
להטעין את הבטריה ולהדליק את האור
מטוטלת החיים מול האושר האפור

זה הסיפוק של דמעה שהופכת לחיוך
כשמוותרים על הסבל ועל כל מה שכרוך
להסתובב בסמטאות של הנפש ולתלוש
את השלטים והמותגים שהדביקו לי בראש

ולעצור.

מזל טוב נולדה לכם בת.
אז למה לפתע העולם כה מבועת?
או שבעצם זה אתה עם כישורי התמודדות
של ילד מורד בגיל ההתבגרות.

"הייתכן שהכל מושלם ואני חלק מחלום?
הרי ברור שהמלחמה היא שמולידה את השלום"

אהבה
איך שכחו אותך?
הייתכן שכולם שוטים?
ההגיון הוא קן צרעות והחוקים כל כך פשוטים?

איך לא נתפס לכם הצוואר מלהסתובב סביב עצמכם?
איך לא נשבר לכם הזין מכל היום להלחם?
איך לא בודד לכם בחושך של חיי העוורון?